הבעיה מביכה, אך ניתנת לפתרו כירורגי: גברים הסובלים מהתפתחות שדיים
ד"ר ערן חדד
לחלק מהגברים חזה אשר התפתח באופן לא פרופורציונאלי לממדי גופם. הבעיה שכיחה למדי ומכונה גניקומסטיה – שדיים הדומות לאלו של נשים. מדובר בבעיה שכיחה הקיימת בכלמעלה ממחצית הגברים בשכבות גיל מסוימות. השכיחות הגבוהה ביותר של הבעיה היא סביב גיל ההתבגרות ואחרי העשור החמישי לחיים. מדובר בבעיה היוצרת מבוכה חברתית רבה. הלוקים בה נמנעים מחשיפת החזה, הולכים עם חולצות שאינן צמודות לטשטוש קווי השדיים וביטחונם העצמי יורד.
הטיפול בגניקומסטיה הוא כירורגי. אולם, כאשר מגיע מטופל הסובל מגניקומסטיה לכירורג הפלסטי, יש ראשית לברר אם קיימת סיבה לבעיה. ביצוע ניתוח במטופל הסובל מבעיית רקע עלול לגרום להישנות הבעיה ולכישלון הניתוח. הסיבות האפשריות לגניקומסטיה כוללות נטילת תרופות באופן ממושך, בעיות הורמונליות שונות או צריכת סמים שונים. במרבית המקרים לא נמצא סיבה לבעיה אך חלק מהגברים יתארו בעיה דומה במשפחה בקרב אב, סב או אח.
השיטות הניתוחיות השונות לתיקון גניקומסטיה תלויות במידת עודפי רקמת השד וקיום עודפי עור. חומרת הבעיה נעה בין המצב השכיח בו קיימים בשד עודפי רקמה בכמות מועטה ואין עודפי עור, ועד למצב של שדיים מלאים, צנוחים ובעלי מראה נשי.
כאשר מדובר בעודפי רקמה ללא עודפי עור ניתן לתקן את הגניקומסטיה במס' שיטות. השיטה הפופולארית ביותר בעבר כללה כניסה בחתך בגבול בין העטרה לעור וריקון רקמת השד. מדובר בשיטה יעילה ובטוחה אך כוללת צלקת מסביב לעטרה וסיכוי לשקעים ואי-סדירויות בעור השד.
לאחרונה פותחו שיטות נוספות המבוססות על טכניקה של שאיבת שומן שמטרתן להקטין את שיעור ההצטלקות למינימום. בשיטות אלה מוסנן השד תחילה בתמיסת מי מלח, הרדמה מקומית (בנוסף להרדמה הכללית) ואדרנלין (לכיווץ כלי הדם) . מטרת התמיסה להקטין את מידת הדימום בשד, ולהקל על השאיבה.
לאחר מס' דקות מוחדרת לשד קנולה חלולה בעלת קצה קהה דרך פתח קטן ודרכו נשאב השומן הקיים בשד. בעבר, נמנעו מטכניקה זו כיוון שעודפי הרקמה בשד אינם רק שומן, אלא גם רקמה בלוטית, נוקשה יותר הספציפית לשד ואינה נוחה לשאיבה. כיום הבנו, שאת הרקמה הבלוטית העודפת, אשר בדרך כלל ממוקמת מתחת לאזור הפטמה והעטרה, ניתן לרוקן בשיטות שונות דרך הפתח הקטן של שאיבת השומן מבלי לייצר חתכים נוספים. השיטות כוללות הוצאה של הרקמה באמצעות מכשור מיוחד דרך פתח קטן או שיוף הרקמה והוצאתה. יתרונותיה הנוספים של שיטה זו: הפחתת דימומים ומניעה של עיוות צורת השד ושקיעה של העטרה והפטמה עקב הוצאת יתר של רקמה.
בכל השיטות המוזכרות, קיים עקרון מנחה שהעור שנמתח מעט עקב הרקמה העודפת, מתכווץ ומתאים עצמו למראה השד החדש, לאחר ריקון השד או ביצוע השאיבה.
כאשר הגניקומסטיה מלווה בעודפי עור ניכרים וצניחה של השדיים, מראה האופייני בעיקר למטופלים אשר הורידו משקל רב מגופם, הטכניקה הניתוחית שונה. במקרים אלה, עודפי העור לא יתכווצו באופן המצופה ויש להסירם יחד עם עודפי הרקמה ע"מ לייצר תוצאה טובה. כמובן שהניתוח כרוך בצלקות ארוכות, הנלוות להסרת עודפי העור.
לסיכום, השיטות הניתוחיות לתיקון גניקומסטיה רבות ומגוונות. יש להבדיל בין מצב הכולל קיום עודפי עור למצב בו לא קיימים כאלה. כאשר קיימים עודפי עור יש להסירם – פעולה הכרוכה בצלקת. כאשר אין צורך בהסרת עודפי עור, ניתן לתקן את הגניקומסטיה באמצעות שיטות חדישות אשר מייצרות תוצאות משביעות רצון ומראה של שד טבעי, ללא מראה מנותח. תוצאות אלה מבוססות על טכניקת שאיבת השומן והוצאת עודפי הרקמה הבלוטית באמצעים שונים.
ד"ר ערן חדד, מומחה בכירורגיה פלסטית ואסתטית וחבר באיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית
משמש כיום כרופא בכיר במחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי "אסף הרופא" ומנהל קליניקה פרטית ברמת החיל, תל-אביב.
אילוסטרציה: pixabay
