מסמל לקלון, הפכו הקעקועים לסימן אופנתי לגיטימי ומתפתח. מה השתנה ומהם הטרנדים החמים ביותר?
יערית טרבלסי
נדמה שתרבות הקעקוע העולמית זוכה בימינו לבחינה היסטורית מחודשת, ובעקבות תהליכים של מודרניזציה וגלובליזציה צומחת מגמה חברתית עולמית חדשה, המאמצת את אמנות הקעקוע ומכירה בחשיבותה ובייחודה.
בשנים האחרונות הפכו הקעקועים לחלק אינטגראלי מעולם האופנה וכמו בעולם האופנה, גם הם מתפתחים, מתקדמים ומשתנים בהתאם לטרנדים ולרוח התקופה. היופי בתחום הזה הוא שאין לו גבולות- ניתן לקעקע הכל, בכל גודל ובכל אזור בגוף, בהתאם לרצונו ולחלומו של המקועקע ואם בעבר הוסתרו הקעקועים במקומות מוצנעים, הרי שהיום הם חשופים, גדולים ובולטים יותר, ללא הבדלי גיל ומגדר.
אין חוקים
התשובה הברורה ביותר לשאלת 'איזה קעקוע הוא הפופולארי ביותר?' היא שאין לכך תשובה. למעשה הכל הולך, גם מבחינת מיקום הקעקוע, גם מבחינת גיל המקועקע וגם מבחינת מראהו. "בזכות האינטרנט התפתחה מאוד תרבות הקעקועים בארץ ובכלל", אומר אייל מנחם, הבעלים של סטודיו הקעקועים Club Ink – Tattoo & Piercing בפלורנטין שבתל אביב. "אנשים שואבים השראות ממקורות שונים וטווח הגילאים של המקועקעים נע מ-16, שזהו הגיל החוקי הרשמי ועד 80 ויותר".
לדברי ליז רוטשטיין, בעלת סטודיו הקעקועים ליז ומפייר טאטו בראשון לציון, שופטת בתחרויות בין לאומיות ומי שאחראית על קעקוע העיניים בעורף של אייל גולן, "הבחירה להתקעקע ובחירת הקעקוע הם עניין אינדיווידואלי, שלא ניתן להכניס להגדרות. יש אנשים שהקעקועים עבורם היא דרך חיים. יש כאלו שמשתמים בזה לצורך התקשטות, יש כאלה שמקעקעים על עצמם כדי להנציח משהו, להביע עמדה או ליצור מוטיבציה, לעצמם או לאחרים. חלק מהנשים שעברו כריתת שד למשל, מקעקעות פרחים על החזה שלהן".
לדברי המקעקע הגרמני מו ג'נג'י (Ganji Mo), שנבחר לאחרונה כאחד מעשרת המקעקעים הטובים בעולם, עם השנים הפכו הקעקועים למעין חתימה אישית. "אנחנו חיים בחברה של אנשים שכמהים לתשומת לב ולהכרה", הוא אומר. "הכל קורה מהר מאוד, החוויות שלנו רק מגרדות את פני השטח ולכן אנחנו מגדירים את עצמנו באמצעות דברים כמו בד, מכוניות ודברים חסרי ערך. על בסיס ההנחה הזו אני יכול לזהות שני סוגים של לקוחות- הלקוח שרוצה שהקעקוע ישדרג לו את האגו באופן כלשהו ומתקשט בקעקוע בדיוק כמו הופעה עם ז'קט חדש. סוג הלקוח השני הוא זה שמעריך אמנות, עד כדי כך שלא אכפת לו מה יהיה עיצובו וסומך לחלוטין על האמן ויצירתו. לעיתים זו תערובת של שניהם, ושניהם בסדר. מי אני שאשפוט אנשים על הסיבות שלהם? אני פשוט אסיר תודה על כך שאנשים נהנים ממה שאני עושה".
אין סוף ליצירתיות
ככל שגדל הביקוש כך צמחה לה תעשיית אמנות קעקועים שלמה, שנושאת על כפיה אמני קעקועים יצירתיים במיוחד שהופכים כל קעקוע ליצירת אמנות בפני עצמה.
אמן הקעקועים הגרמני מו ג'נג'י (Ganji Mo), שנבחר לאחרונה כאחד מעשרת המקעקעים הטובים בעולם למשל, יוצר את הקעקועים שלו במשיחה אחת, בדומה לרישום. "הטכניקה של משיכה אחת משקפת את האמונות ופילוסופיית החיים שלי. פחות זה יותר", הוא אומר. "אני מאמין שלא צריך הרבה בשביל חיים ממשיים ולדמיון שלנו יש המון כוח. מה שמדהים במשיחה אחת הוא שזה כל כך פשוט שכל ילד קטן מבין את זה, וזה עדיין כל כך מורכב, שגם מבוגרים מרותקים אליו".
צמד האמנים אוסקר וגספר הלכו עם צעד אחד קדימה והפיקו בליסבון שבפורטוגל תערוכה ביזארית במיוחד של קעקועים מונפשים. ההנפשה נעשתה ללא טכנולוגית ממוחשבות, אלא באמצעות מקרן מיוחד שהקרין על הקעקועים ואפשר להם להתעורר לחיים. ניתן היה לראות את הקעקועים זזים, משתנים, משנים צורות וצבעים על הגוף בו הם צוירו, בלא שיהיה כל צורך במשקפיים או עזרים מיוחדים.
מקור ההשראה
לצד אלו שמגיעים לסטודיו, כשהם יודעים בדיוק מה הם רוצים, יש לא מעט אנשים שמפקידים את גופם לידי השראתו של המקעקע. מו ג'נג'י מעיד, כי בחר להיות מקעקע בגלל השילוב בין האמנות והטכניקה. לדבריו, "אני אוהב לבנות וליצור דברים עם הידיים. אני מצייר ורושם כל חיי ומלאכת הקעקוע מכניסה אותי למצב שלו ושקט, כמעט כמו מדיטציה".
גם לדברי ליז רוטשטיין, לקעקע היא אמנות לכל דבר. "ההשראה שלי לכל קעקוע נלקחת מהנפש. מקעקעים לא שונים בהרבה מציירים ובדומה להם, חיים את האומנות ושואבים את ההשראה שלהם מהסביבה, מהטבע, מהאווירה ומכל דבר שהם רואים. שכמישהו עומד מולי, אני סורקת אותו וכבר חושבת האם יתאים לו יותר קעקוע שחור לבן או צבעוני לצבע העור, מה המיקום הנכון לו ביותר, מה הגודל וכו', ומסייעת בבחירה ובעיצוב".
נערה עם קעקוע דרקון
העובדה שהיום קעקועים הם חלק מהאופנה ושכמעט לכל אדם שני יש קעקוע אחד לפחות, לא היתה כך תמיד. למעשה, דרך ארוכה עברו הקעקועים, מהתדמית השלילית שדבקה בהם בתרבות הקדומה ועד לתדמיתם האופנתית, האמנותית והלגיטימית שלהם כיום.
מקור המילה האנגלית לקעקוע (Tattoo) , הוא בטהיטישבפולינזיהומשמעותה "לסמן".
ואכן, מאז ומתמיד היה הגוף המקועקע דרך להאדרה ולהגדרה אישית וקולקטיבית של האדם. ישנן עדויות רבות לכתובות קעקע כבר בתרבויות קדומות ושונות, בהן מומיותמקועקעות בנות 7000 שנה שנתגלו בערבותרוסיה, המומיה המקועקעת המפורסמת "אצ'י, איש הקרח", שנתגלתה בהרי האלפיםומתוארכת ל-3000 לפנה"ס, כתבי יד עתיקים מסין, המתייחסים לקעקוע בשלילה ורואים בו סימן לברבריות ועוד. לדברי המדען ראשי נובוסיבירסק נטליה פולוסמק "הקעקועים שימשו כאמצעי זיהוי אישי, בדומה לדרכון של ימינו והעידו על גיל המקועקע, מעמדו, אורח חייו ואפילו על מצבו הבריאותי".
האזכור הראשון לקעקוע מופיע כבר בתנ"ך כאיסור מפורש: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם" (ויקראיט, כח), ממנו ניתן להסיק שהקיעקוע היה מנהג רווח אצל העמים הכנעניים, שלפי הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק י"ב), היו מציינים באמצעותו את נאמנותם לאליליםשלהם ולפי ר'אברהם אבן עזרא, היו עושים אותו כזיכרון למתים.
מנהג של עשיית כתובות קעקע התקיים גם בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה. מיסיונריםצרפתייםסיפרו שהלוחמים ישבו שעות ללא תזוזה, בעת שחבריהם דקרו את עורם במחט עצם מחודדת, ניגבו את הדם ושפשפו פחם לתוך הפצע. גם יוליוס קיסרתאר כיצד נהגו התושבים לקעקע את גופם ולמרות שהכנסייה הקתוליתהוציאה צו דתי האוסר על קעקועים, נהגו כל המלכים האנגלו־סקסונים להתקשט בכתובות קעקע. על המלך האנגלו־סקסוני האחרון,הרולד השנישהובס בקרב הייסטינגס, נאמר כי גופתו הושחתה בקרב עד כדי כך שרק כתובות הקעקע שעל גופו אפשרו את זיהויו.
מסימון לאמנות
מסורת ביצוע כתובות קעקע בפולינזיה, כפי שהתקיימה לפני בואם של האירופאים לדרוםהאוקיינוס השקט, הייתה האמנותית ביותר בעולם העתיק. היא התפתחה במהלך אלפי שנים בכל רחבי איי פולינזיה ובצורתה המתקדמת ביותר התבטאה בצורות גיאומטריות מורכבות שנוצרו בשלבים במהלך חיי אדם עד שכיסו את כל גופו. כתובות הקעקע הפולינזיות לא נפלו מעבודותיהם של אמני הקעקוע המודרניים ביופי ובמורכבות. במיוחד הצטיינו בכך המאוריםבניו זילנד, הידועים בציורי הקעקע העדינים על פני הגברים והנשים, המכונים "מוֹקוֹ".
עם שיבתם של החוקרים האנגליים לאירופה, החלה מסורת מחודשת של ביצוע כתובות קעקע בין תושבי אירופה, בעיקר אצל מלחים, עד שבסוף המאה ה-19קעקע יורש העצר האנגלי אדוארד השביעי את סמל הצלבעל זרועו ואף הורה לקחת את בניו לאומןקעקועים מפורסם ביפן.
הדוגמה שנתנה משפחת המלוכה הפכה את הקעקוע לפופולארי מאוד אצל משפחות האצולה באנגליה ועם השנים הלכה והתפתחה המגמה לשימוש בקעקוע בעיקר כאמצעי זיהוי, הצהרת ייחודיות, סיבות דתיות או אמונה בהשפעה המאגית של כתובת הקעקע. הכאב הכרוך בתהליך הקעקוע נתפס לעתים כאמצעי להפגנת אומץ לב. אסיריםנוהגים לקעקע עצמם כסימן של שותפות באחת מכנופיות הכלא, מלחים מאירופה נהגו לקעקע את תמונת הצליבה על גבם על מנת למנוע ענישה באמצעות הצלפה, ראשי שבטיםמאוריםנהגו לקעקע תבניות מסובכות על פניהם ששימשו כתחליףבעת חתימה על חוזה שלום. קיימים גם מקרים בהם אנשים הוכרחו לעבור קעקוע כנגד רצונם מסיבות שונות. ביפן נהגו לקעקע פושעים חמורים, על מנת לסמנם ולהרחיקם מחברה והדוגמה המוכרת ביותר היאכמובן, קעקוע מספר זיהויעל האמהשל אסירימחנה הריכוזבאושוויץ.
קעקוע ישראלי
במוזיאון ארץ ישראל מוצגת בימים אלו (ועד אוקטובר 2017) התערוכה של האוצרת יסמין ברגנר "גוף האדם כיצירת אמנות", אמנית וחוקרת קעקועים בעצמה. התערוכה כולה עוסקת בתולדות הקעקוע וחושפת מגוון מגמות אמנותיות עכשוויות בארץ ובעולם ומוצגות בה גם עבודותיו של הצלם ואנתרופולוג הקעקועים ד"ר לארס קרוטק, שספריו ומסעותיו מתעדים תרבויות קעקוע שבטיות מסורתיות ועכשוויות ברחבי תבל.
מקום נכבד מוקדש בתערוכה לקעקוע העכשווי ולקהילת הקעקוע הישראלית, כפי שהיא מתועדת בעדשת המצלמה של "קעקוע פרוג'קט", מתקופת דוד מוסקוביץ (מוסקו), חובל בחיל הים של שנות השבעים, שהיה המקעקע הראשון בישראל ועד היום.
מוסקו שכחובל הגיע כמעט לכל מקום בעולם, קעקע והתקעקע בעצמו בכל נמל בו עגן ושם לעצמו למטרה לשנות את הדעה הקדומה על האומנות האסורה. בתקופתו של מוסקו רק מלחים ואסירים קעקעו את עצמם. האיסור הדתי שקיים בנוגע לקעקועים, תקופת הצנע בראשית ימי המדינה מדינה וקעקוע המספר של ניצולי השואה, תרמו לסלידה מקעקועים. "כיום תרבות הקעקוע היא חגיגה בין-תרבותית שמחברת אנשים מקצוות העולם, ובין עבר להווה" אומרת אוצרת התערוכה, יסמין ברגנר. "אם בעבר נחשבו הקעקועים לביטוי של מרדנות ונון-קונפורמיזם, הרי שהיום הם מייצגים יותר מכל את חופש הבחירה".
הטרנדים הבולטים לקראת 2017
למרות השגשוג של תחום הקעקועים ברחבי העולם, ישראל עדיין מתקדמת בקצב איטי. לדברי אייל מנחם, "למרות שהתקדמנו מאוד בשנים האחרונות, בישראל ההתייחסות לקעקועים היא עדיין שמרנית וקצת פרימיטיבית, ולכן הישראלים נוטים לבחור בקעקועים בולטים פחות, הן מבחינת המיקום והן מבחינת הגודל". לדבריו, 2016 אופיינה כאן בעיקר עם קעקועים אוריינטליים, גיאומטריים, עם השראות מהמזרח, כיתובי השראה ונטייה קלה להעדיף קעקועים שחורים על פני צבעוניים.
"יש טרנדים קלאסיים שנשארים תמיד, כמו הטרייבלים, השדונים והפיות", אומרת ליז רוטשטיין. "לצידם תפסו תאוצה גם קעקועים בסגנון המאורי על כל צורותיו, לרבות נוצות ואינפיניטי. באופן אישי, אני מאוד אוהבת שילוב בין שחור לבן לצבע, בין פרחים לגולגולות, בין רך לקשוח, ממש כמו בחיים".
לדברי סוניה, בעלת הסטודיו Sonia Tattoo Lady בתל אביב, שמתמחה בקעקועים בסגנון האולד סקול של שנות ה-20: "טרנד קעקועי האולד סקול עם קולטור שחור וצבעים עזים, תפס תאוצה בכל העולם ויותר אנשים מחפשים אמני קעקועים שידעו ליצור תמונות חדשות בסגנון הזה".
מו ג'נג'י אוהב במיוחד ליצור קעקועים הקשורים לבעלי חיים. לדבריו " למרות שגדלתי בעיר, אני מחובר מאוד לטבע ולחי והם מעוררים בי רגשות ותחושות רבות שאני אוהב להזדהות עימן. כשאתה מסתכל אחורה אל עבר ההיסטוריה, חיות הם הרישומים הראשונים שרשמו אנשי המערות ולא סתם. בעיניי, תמונה של בעל חיים יכולה להעביר יותר רגשות מאשר כל ספר שירה".
"עם זאת, למרות שמדובר בטרנדים, חשוב לזכור שהקעקוע הוא נצחי", מסכם מנחם "מגיעים אלינו לא מעט אנשים שהתקעקעו בגיל צעיר, בלי להקדיש מחשבה לסגנון הקעקוע ולבחירת המקעקע, ורוצים היום לשנות או לתקן. זה אפשרי כמובן, אבל כדי להימנע מכך, מומלץ להתקעקע בצורה לא פוחזת".
Mockup psd created by freepik – www.freepik.com
