מעצבי שיער בישראל – קריירה יצירתית תחת אתגר. שכר נמוך, היעדר רגולציה ותחרות מוגזמת: כך נראה מצבם של מעצבי השיער בישראל, בהשוואה לעולם
| יעל רוטנשטיין-לוין |
עיצוב שיער נחשב לאחד המקצועות היצירתיים והאינטימיים ביותר בתחום היופי והטיפוח. מעבר למיומנות הטכנית, זהו מקצוע המשלב ראייה אמנותית, אינטראקציה אישית, ידע בכימיה ובפיזיולוגיה של השיער, וכמובן – יכולת לעמוד בקצב משתנה של טרנדים ותכתיבים אופנתיים. למרות זאת, בישראל, תנאי העבודה של מעצבי שיער רחוקים מלהיות אידאליים. השוק המקומי מתאפיין בשכר נמוך, חוסר בהכרה מקצועית רשמית, תחרות קשה ולעיתים גם חוסר בהזדמנויות ממשיות להתקדמות.
בעולם, התחום זוכה להתייחסות מקצועית ומערכתית יותר, עם מסלולי הכשרה מסודרים וסטנדרטים גבוהים. מה בדיוק קורה בישראל, מדוע התחום אינו מוסדר, ואילו לקחים אפשר ללמוד מהנעשה באירופה ובארצות הברית?
עצמאיים ללא רשת ביטחון
אחת הבעיות המרכזיות שעימן מתמודדים מעצבי שיער בישראל היא מעמדם התעסוקתי. על פי נתוני משרד העבודה והרווחה, כ-80% ממעצבי השיער בישראל פועלים כעצמאים – רבים מהם מבלי להעסיק עובדים. מודל זה, שמעניק חופש פעולה ועצמאות מקצועית, מגיע עם מחיר כבד: העדר מוחלט של רשת ביטחון סוציאלית. מעצבים אלה אינם נהנים מזכויות בסיסיות כגון ימי חופשה, ימי מחלה, פנסיה תקציבית או ביטוח בריאות מקצועי.
במקרים רבים, השכר החודשי הסופי אינו יציב ותלוי במספר גורמים חיצוניים – עונתיות, ביקוש מקומי, מיתון כללי או תחרות מוגברת. כשמוסיפים לכך את ההוצאות הגבוהות הכרוכות בהפעלת עסק – דמי שכירות, רכישת ציוד, תשלומים לספקים – מתקבלת תמונה בעייתית: מעצב שיער עצמאי, גם אם הוא מצליח ומוערך, לא תמיד מצליח לגזור שכר שעולה על הממוצע במשק.
הכשרה ללא פיקוח, מקצוע ללא רישוי
למרות שמדובר במקצוע הדורש ידע טכני רב, כישרון, אחריות ושימוש בחומרים כימיים שעלולים להזיק – מדינת ישראל לא מחייבת הסמכה או רישוי לעיסוק בעיצוב שיער. כל אדם יכול לפתוח מספרה, להציע שירותי תספורת, החלקה, צבע וטיפולי שיער, מבלי שעבר הכשרה מוסמכת או עמד בתקנים כלשהם.
מדובר בפער בולט לעומת מדינות רבות בעולם, שם עיצוב שיער נחשב מקצוע מוסדר לחלוטין. כך לדוגמה, בגרמניה, המעוניינים לעסוק בתחום מחויבים לעבור הכשרה מקצועית בת שנתיים לפחות, הכוללת עבודה מעשית תחת הדרכה, לימודים תיאורטיים ובחינות מסכמות. רק לאחר מכן ניתן לקבל תעודת הסמכה ולעבוד באופן עצמאי. גם בצרפת, בריטניה וסקנדינביה, קיימות מסגרות רשמיות להכשרה ורגולציה קפדנית המבטיחה רמה מקצועית אחידה.
לדברי האגודה הבינלאומית למעצבי שיער (IHA), "היעדר רגולציה בתחום עיצוב השיער פוגע לא רק באיכות השירות, אלא גם במעמד המקצועי של העוסקים בו ובאמון הציבור כלפיהם."
תחרות מוגזמת, מיתון בהשתלמויות
שוק עיצוב השיער בישראל סובל מתחרות אינטנסיבית – לאו דווקא על מצוינות מקצועית, אלא על הישרדות כלכלית. המספר הגדול של מעצבים פעילים, לצד היעדר סינון מקצועי והכשרה אחידה, יצרו שוק רווי שבו רבים נאלצים להוריד מחירים כדי למשוך לקוחות – גם אם הדבר בא על חשבון איכות העבודה או הזמן שמוקדש לכל לקוח.
בפועל, התוצאה היא דחיקה של השקעה בלמידה ובהתחדשות מקצועית. השתלמויות בארץ ובחו"ל, שהיו בעבר סמל למצוינות ומובילוּת, הפכו עבור רבים להוצאה בלתי אפשרית. מעצבים נאלצים להישאר "על הקו", מבלי יכולת לפתח התמחות, להתמקצע בטכניקות חדשות או להציע שירותים ייחודיים.
התוצאה: שוק רחב, אך אחיד. הרבה מעצבים – אך מעט התמחות אמיתית.
הפער בין ישראל לעולם – לא רק טכני, אלא גם תדמיתי
בעוד שבישראל עיצוב שיער נחשב מקצוע מבוקש ו"נוצץ", במדינות מערביות רבות התחום נתפס בראש ובראשונה כמקצוע הדורש אחריות, ידע ומיומנות גבוהה. המעצב אינו רק נותן שירות – אלא איש מקצוע מומחה, לעיתים בעל תעודה אקדמית בתחום הקוסמטולוגיה, שמחויב לעמוד בתקנים מקצועיים, להקפיד על היגיינה, ולהתעדכן כל הזמן בהתפתחויות בתחום.
בארה"ב, לדוגמה, כל מדינה דורשת רישוי ממשלתי למקצועות היופי, כולל עיצוב שיער. קבלת רישיון מחייבת מעבר קורסים מוסמכים, עמידה במבחנים תיאורטיים ומעשיים, והתחדשות תקופתית. כך מבטיחה המערכת האמריקאית רמה מקצועית גבוהה, אך גם שוק תחרותי שבו הצלחה נובעת מהצטיינות ולא רק מחשיפה.
בארה"ב, לצד גמישות תעסוקתית גבוהה – יש הקפדה על מסגרת חוקית ותנאים נלווים. בישראל, לעומת זאת, הגמישות הופכת לעיתים להפקרות רגולטורית.
מה נדרש כדי להעלות את הרמה?
הדרך לשיפור מצבם של מעצבי השיער בישראל אינה פשוטה, אך אפשרית. בין ההמלצות שמציעים איגודים מקצועיים ואנשי ענף ותיקים:
הכשרה מוסדרת וחובה: יצירת מערך הכשרה ממלכתי או מוכר ממשלתית, כולל בחינות הסמכה ורישוי למקצוע.
פיקוח רגולטורי: קביעת סטנדרטים אחידים למספרות ולשירותי עיצוב שיער, כולל אכיפה של נהלים בריאותיים ובטיחותיים.
תמריצים להשתלמויות: סיוע כלכלי למעצבים שמעוניינים לעבור השתלמויות מקצועיות בארץ ובחו"ל.
שילוב במסגרות חינוכיות: הכנסת התחום למערכת החינוך הטכנולוגי או להכשרה מקצועית מגיל תיכון, תוך הכרה במקצוע כשווה ערך לעיסוקים אחרים בתחום השירותים.
מקצוע בעל פוטנציאל – אך זקוק למסגרת
עיצוב שיער הוא מקצוע עם נשמה – אבל גם עם צורך במערכת תומכת. בישראל, המעצבים והמעצבות נאלצים לעיתים לפעול בכוחות עצמם, ללא כלים בסיסיים לקידום, וללא הכרה אמיתית מצד המדינה. מדובר בתחום שיכול לפרוח, למשוך צעירים וצעירות מוכשרים, ולשמש מודל לעיצוב יצירתי, שירות איכותי וצמיחה כלכלית.
כדי שזה יקרה, יש להפסיק להתייחס למעצבי השיער כאל "אמנים חופשיים" בלבד – ולהתחיל לראות בהם אנשי מקצוע ראויים, שזקוקים למסגרת, להכשרה ולעוגן כלכלי. אם תיעשה הרפורמה הנכונה, לא מן הנמנע שישראל תהפוך למוקד משיכה בינלאומי בתחום עיצוב השיער – ולא רק צרכנית של טרנדים מיובאים.
כמה מרוויחים מעצבי השיער בישראל?
הכנסותיהם של מעצבי השיער בישראל משתנות באופן ניכר בהתאם למעמד התעסוקתי (שכיר או עצמאי), מיקום גיאוגרפי, ניסיון מקצועי, מוניטין אישי והיקף הפעילות.
לפי נתוני אתר AllJobs, השכר הממוצע החודשי למעצבי שיער בישראל עומד על כ־10,118 ש"ח. נתון זה כולל הן שכירים והן עצמאיים, והוא משקף ממוצע כללי שאינו מביא בחשבון את הפערים הגדולים הקיימים בענף.
מעצבי שיער המועסקים כשכירים במספרות נהנים לרוב משכר בסיס, שאליו מתווספות עמלות על טיפולים, מכירת מוצרים וטיפים מלקוחות. השכר החודשי בשוק זה נע בין 6,000 ל־9,000 ש"ח, כאשר במרכז הארץ ובמספרות יוקרתיות ניתן להגיע אף ל־10,000 ש"ח ויותר. עם זאת, תנאים סוציאליים כמו פנסיה, ימי חופשה וביטוח בריאות אינם תמיד מובטחים, במיוחד כאשר ההעסקה נעשית על בסיס פרילנס, או ללא חוזה מסודר.
מעצבי שיער עצמאיים, הפועלים בקליניקות פרטיות או מהבית, מדווחים על הכנסות ברוטו הנעות בין 8,000 ל־15,000 ש"ח בחודש. עם זאת, לאחר ניכוי הוצאות תפעוליות כגון שכירות, רכישת חומרים, ציוד, תשלומי מיסים ושיווק, ההכנסה נטו עלולה לרדת באופן משמעותי, ולעיתים אף לרמות של 5,000–7,000 ש"ח בלבד. מעצבים בעלי מוניטין גבוה, קהל לקוחות נאמן והתמחות בשירותים ייחודיים יכולים להגיע להכנסות של 20,000 ש"ח ויותר, אך מדובר במיעוט בענף.
באזורים פריפריאליים, השכר הממוצע נמוך יותר, ולעיתים אינו מגיע לשכר המינימום. בנוסף, היעדר רגולציה והכשרה מקצועית מוסדרת בישראל מאפשרים כניסה קלה למקצוע, מה שמוביל לריבוי מעצבים בשוק ולתחרות עזה, המשפיעה לרעה על רמות השכר והתנאים.
אילוסטרציה: freepik
