"תגזור לי", "תצבע לי", "ועכשיו שוב. עוד פעם" – מה הסיפור שלה? מעצב שיער מספר סיפור על לקוחה אחרתארז ישראלי
יש חוק ידוע, לא כתוב שאין עליו עוררין בקרב מעצבי שיער – לעולם, אבל לעולם לא מספרים שיער יפה ונדיר. אותה בת מזל, שניחנה בשיער שופע, בריא וטבעי כאילו היו לו חיים משל עצמו, אותו פלא טבע לא יפגוש מספריים. "נעים מאד, קוראים לי שלי, ואני מבקשת להסתפר". סקרתי את הלקוחה הנחושה ולא האמנתי. היה לה שיער מדהים, ארוך ושופע, בוהק ורענן בעל גוון טבעי אמיתי. "להסתפר?, לא חבל? יש לך שיער כל כך יפה ונדיר!". שלי התעלמה מהתפעלותי – "אני חולמת על זה כל חיי", אמרה לי, "ועכשיו הגיע הזמן לעשות זאת". אם לא אתה, יהיה זה אחר. שתקתי ארוכות. "אז ללכת?" תלתה בי מבט שואל, "לא, לא מה פתאום – התעוררתי בבהלה ממחשבותיי", "בואי, שבי איתי קצת, נדבר על זה". לא יודע איך שכנעתי אותה, אני גם לא בטוח שהיא ממש השתכנעה, אבל בסוף הלכנו על צבע ללא תספורת. צבעתי את שערה בגוון בלונד נחושת עם גוונים דקים בהירים 12-4 בכל השיער. הייתי די מרוצה מעצמי, שמרתי על עקרונותיי וגם שלי נראתה מרוצה. נפרדנו בחביבות ונבלענו כל אחד אל תוך שגרת היום שלו. האמת שלא דמיינתי במחשבותיי הפרועות שאאלץ להתמודד עם זה שוב, בטח שלא כל כך מהר. אלא ששלי כנראה חשבה אחרת.
אותה עמידה, אותה נחישות ואותה בקשה נחרצת – שינוי ועכשיו. זה קרה שבועיים אחרי הפעם הראשונה. "תעזבי, זה לא מתאים עכשיו" ניסיתי, "רק עכשיו עשית שינוי-תיהני ממנו קצת, בעוד כמה חודשים נחשוב מה לעשות". מה יש לה, חשבתי. כל העסק הזה נראה לי מוזר מאד… שלי נראתה עליזה וחדורת מוטיבציה.
"נו, מתי מתחילים, שאלו עיניה". "והפעם, בבקשה, באמת שינוי קיצוני, בוא נלך על צבע דומיננטי, אני רוצה אדום בוהק וגם תספורת – שלא יתעלמו ממני". כמעט התעלפתי מתדהמה- "את רצינית?", "יותר ממה שאתה מדמיין"… אז הלכתי על זה… סיפרתי את שערה היפה לאורך קצר גזור ב-45 מעלות, פוני סימטרי וישר מקצה לקצה. כל שאר השיער היה באורכים שונים. לקחתי גוון 7-6-6 עם 6% ומרחתי על כל השיער לקבלת גוון אדום בוהק. בקצוות הוספתי גוון שחור – סגול. התוצאה הייתה יותר ממדהימה, שלי לא יכלה לבקש מראה יותר מושך ומעורר. שוב ריחפה בקלילות אל מחוץ למספרה ונבלעה לעיסוקיה.
בפעם השלישית גלידה? אני הייתי צריך וליום וכוס מים קרים ואם אפשר גם להירגע רבע שעה לפחות בסביבה אוהדת.
שוב עברו שבועיים והפעם שלי רצתה לשנות את הצבע. "ואם אפשר", אמרה, "גם לשנות את התספורת".
"תגידי שלי", פתחתי בעדינות, "מה הסיפור פה?, כבר פעמיים שאני זורם איתך, אבל להגיד לך את האמת, נראה לי שיש פה משהו מעבר". "עזוב ארז", אמרה, "פעם כשאני לא אהיה זיקית ולך יהיה זמן נדבר".
סקרתי את המספרה העמוסה, אבל הסקרנות אכלה אותי – עמוס, עמוס אבל מה לכל הרוחות קורה פה? זיקית? אבל שלי כבר הייתה ישובה בכסא והיום היה עוד ארוך מאד, אז זרמתי. הפעם המתכונת הייתה תספורת קצוצה עם clay בצבע שחור-כחול מספר 1-8. לא ספרתי את הימים, אבל אני בטוח שלא עבר יותר משבוע. לא האמנתי למראה עיני-שלי! היא ולא אחרת.
"מה עושים היום?" שאלה אותי במבט ספק תקיף ספק משועשע. "היום – מדברים". במספרה שלי יש גינה, מין פאטיו כזה, פרטי, עם רצפת עץ ופינות שקטות לשוחח. התיישבנו. שלי כחכחה בגרונה, והעיניים היו לחות, לחות מאד. הגשתי נבוך וגם טיפה הצטערתי שגררתי אותה לזה, אני הרי בקושי מכיר אותה. אבל שלי זו שלי, וכשהיא מחליטה… שלי קטעה את מחשבותיי, "זה סרט אמרה לי, סרט גרוע, שהתחלת הסוף שלו בעוד כמה ימים. שתקתי. "אני חולה, אתה יודע, במחלה האיומה הזאת". כמעט התעלפתי. שלי הביטה בי ואמרה בחיוך עצוב "לא נורא, אני כבר השלמתי עם זה, אבל, אתה יודע רציתי להגשים עוד כמה חלומות לפני…" בשקט תהומי עשינו שלי ואני את טקס הסיום. היא ישבה זקופה וגאה ואני לקחתי הרבה אוויר ועשיתי לה את הקרחת הכי מקסימה שעשיתי אי פעם. אחר כך היא קמה מהר, אמרה תודה ויותר לא ראיתי אותה. כעבור שנתיים, בסופר מרקט בדיוק כשאני מתלבט בין יין ספרדי ליין צרפתי קלטתי שיש מישהו שנועץ בי מבט. כשהסתובבתי ראיתי את שלי, או יותר נכון את השיער המדהים של שלי, אלא שהיא הייתה כבר רחוקה. איך זיהיתי אותה? "הוא לא ידע את שמה, אבל אותה צמה…"
ארז ישראלי הוא מעצב שיער, ר"ג
הקלק כאן – לפרסום חינם של מודעת דרושים ביופי!
הקלק כאן – לקבלת חדשות ועדכונים חינם למייל שלך
הקלק כאן – לשאול, להעיר ולדסקס בפורום האתר