הצבועה

"תעצור בצד", צעקו לו מהניידת, בעודו 'טס' ממהר לתצוגת שיער. מה קרה הפעם למצעב השיער ארז ישראלי, ואיך הוא יצא מזה? סיפורארז ישראלי
טליה התקשרה כבר כמה פעמים. לחלק מהשיחות עניתי ולחלק לא. לא סיננתי אותה, פשוט הייתי עסוק עם לקוחות וידעתי שעד ארבע מקסימום אני חייב לצאת. כשכבר יצאתי היה ארבע ועשרים. טליה עברה מהטלפון במספרה לנייד. "אני בדרך, יש פקקים, מקווה שאגיע בזמן". טליה לא הייתה מרוצה אבל ניסתה להישמע רגועה. טוב, נו, אני אארגן לך הכל, יהיה בסדר…" הראש שלי שקע ברעיונות עד ששמעתי את הרמקול "תעצור בצד". לקח לי כמה שניות להתעשת – משטרה. אותתי, עצרתי בצד, הוצאתי ניירות וישבתי כמו ילד טוב מחכה לגזר הדין. מילי, כך כתוב על התג. שוטרת, גבוהה, מדוגמת עם הכובע על הראש, 2 טון של עצבים ו-10 גרם של סבלנות. "משה" צעקה לעבר הניידת מתעלמת ממני "שכחתי את הניירות של הד"וח". לקח למשה 3 דקות להתגלגל מהניידת החוצה וגם אז הוא התנשם והתנשף ונבלע במושב האחורי. "מצאתי" צעק לעברה, "אני כבר בא".
משה היה אדום מהמאמץ או מהחום ובכבדות התקדם לעברנו מושיט לה את הפנקס המבוקש. מילי כבר הספיקה להציץ בניירות שלי אבל לא בי. "זה 1000 ₪" פלטה לעברי "והרכב הולך איתנו". "מה?" נדהמתי, "מה מה?-גם ככה אני עדינה איתך-במהירות הזו, זו שלילה". "תקשיבי, נשמתי עמוק, אני מעצב שיער, ארז ישראלי…"
"כן, אני יודעת מה השם שלך" קטעה אותי מילי באמצע הנאום.
"יש לי תצוגה חשובה – אני חייב להגיע".
"אדוני" הישירה אלי מבט בפעם הראשונה, "צא מהאוטו".
"מה צא מהאוטו? – את לא מבינה אני חייב להגיע לשם, את יודעת מה, אחרי התצוגה אני והאוטו ישר מתייצבים אצלכם"."זה לא משא ומתן פה", סיננה, "תצא מהאוטו". פתחתי את הדלת. מילי זזה לאחור, נתקלה במשה שעמד מאחוריה כבר כמה דקות בפוזה של שומר ראש והכובע שלה התנדנד ונפל. מתחת לכובע התגלה שיער ארוך בצבע ספק בלונד ספק ג'ינג'י, עם שורש באורך של 3 ס"מ בערך בגוון נחושת דהוי, אסוף ברישול לקוקו. במבט מהיר כל העסק נראה לי כמו ניסיון צביעה ביתי כושל. 'יופי', חשבתי לעצמי, 'רק זה היה חסר לי' והשתדלתי בכל כוחי לא לנעוץ את מבטי בפשע החמור שהתחולל על ראשה.
"חבל שאין משטרת שיער", מילמלתי.
"מה אמרת?" תקעה בי מילי מבט ארסי. "שום דבר, כלום, סתם אני מאחר וכל הסיפור הזה ממש לא מתאים לי עכשיו…".
מילי שתקה ואני ניצלתי את הזדמנות הפז והמשכתי בנאומי הקטן מנסה בכל כוחי להיות נחמד. "אני ספר, נכון?, תבואי למספרה, אני מבטיח לך טיפול 'פירסט קלאס', רק בבקשה תני לי ללכת". "לא מתאים לך, מה?, אתה יודע מה – תיכנס לניידת". לפני שהבנתי מה קורה ציוותה המלכה-שוטרת על משה השמן לכפות אותי באזיקים ושניהם דחפו אותי למושב האחורי בין כל הפנקסים והניירות. בתחנת המשטרה בחדרה היה בלגן גדול. אותי הושיבו בפינה לחכות. הנייד לא הפסיק לצלצל, אבל אני כפות עדיין באזיקים לא יכולתי לענות. "מילי?" הגיח פתאום איזה מפקד מהמשרד הצדדי – "מה האיש הזה עושה כאן?".
"הוא?" הצביעה עלי, "הוא מעצב שיער והוא למעצר על התחצפות לשוטרת בתפקיד". "די, תעזבו אותי" התחלתי לצעוק לעברם. "יש לי תצוגה חשובה במלון דן בחיפה, נסעתי קצת מהר, אז מה קרה?, מה אתם רוצים ממני, מה זה פה?, אני אזרח תמים, מה כבר עשיתי?"
מילי והמפקד התקדמו לעברי ואחזו בי. פתאום הרגשתי טלטלה. "די תעזבו אותי, די…"
"ארז, מה קרה, למה אתה צועק, תירגע". לימור, אשתי, נשמתי לרווחה. מה היא עושה פה? בטח הודיעו לה והיא באה… לימור, היא בטח תעזור לי להסביר להם…
"ארז, שמעתי את קולה של לימור לוחש ברכות, תתעורר…". פקחתי את עיני, לימור הייתה רכונה מעלי כולה דאגה "הכל בסדר?".
"לא תאמיני מה חלמתי", מילמלתי, אפוף עדיין בשרעפי שינה. מאז כבר יצא לי לטפל בכמה שוטרות, וגם שוטרים וכולם באמת היו מאד נחמדים. אבל בכל פעם שאני רואה ניידת, אני מחפש את מילי השוטרת. בכל זאת הבטחתי ואני אחד כזה שמקיים.

ארז ישראלי הוא מעצב שיער, רמת גן
צילום: צחי וזאנה; סטייליניג: יונתן פרימרמן; איפור: טלי לופטינסקי; שיער: ארז ישראלי; עיבוד מחשב: אופיר וזאנה; עוזר צלם: דויוד בוריזון

הקלק כאן – לפרסום חינם של מודעת דרושים ביופי!
הקלק כאן – לקבלת חדשות ועדכונים חינם למייל שלך

הקלק כאן – לשאול, להעיר ולדסקס בפורום האתר