מאחורי הזוהר של ה-K ביוטי (הביוטי הקוריאני) מסתתרת מעצמת חדשנות: מעבדות בסיאול שמפתחות פורמולות מדויקות על בסיס סנטלה,ניאצינאמיד, קולגן וויטמין C, דרך טקסי ספא קפדניים ועד למדפי הפארם העולמיים. כך הפכה דרום קוריאה, בשילוב של מסורת, מדע ועיצוב, למובילה שמכתיבה את עתיד עולם הטיפוח.
| ד”ר מרינה לנדאו |
יש לי כלל מקצועי פשוט: בכל פעם שמשהו הופך לטרנד עולמי, אני, כרופאת עור, נעשית מעט חשדנית.
לא משום שכל טרנד הוא רע. להפך – לעתים דווקא טרנדים חושפים אותנו לחדשנות אמיתית. אבל המדע כמעט אף פעם אינו עובד כמו טרנדים. המדע שואל למי זה מתאים, באילו נסיבות, באילו אוכלוסיות ומהן מגבלותיו. טרנד, לעומת זאת, מנסה לשכנע אותנו שפתרון אחד מתאים לכולם. זו בדיוק הסיבה שאני מתבוננת בזהירות בגל ההתלהבות האדיר סביב הקוסמטיקה הקוריאנית.
ראשית, חשוב לומר ביושר: ה-K ביוטי – הקוסמטיקה הקוריאנית – היא סיפור הצלחה יוצא דופן. אין זה מקרי שקוריאה הדרומית הפכה למעצמת חדשנות בתחום. במשך שנים זוכה תעשיית הקוסמטיקה המקומית לעידוד ממשלתי משמעותי, למחקר אקדמי ולהשקעות בהיקפים המזכירים את התמיכה שמדינת ישראל מעניקה לתעשיית ההיי־טק שלה. התוצאה היא אקו־סיסטם שלם של חברות, מעבדות ומכוני מחקר, המפתחים ללא הרף חומרי גלם, מערכות הולכה ופורמולציות חדשניות, שרבות מהן אומצו בהמשך גם על ידי חברות קוסמטיקה מובילות באירופה ובארצות הברית.
אבל כדי להבין את הקיי־ביוטי, צריך קודם להבין את קוריאה: התרבות הקוריאנית מאופיינת בשעות עבודה מהארוכות בעולם ובמערכת חינוך תובענית במיוחד. הורים עובדים שעות רבות, הילדים מבלים ימים ארוכים בבית הספר ובמסגרות לימוד נוספות, והזמן המשפחתי המשותף מצומצם יחסית. בתוך המציאות הזו התפתחה שגרת הטיפוח הארוכה. עבור אימהות ובנות רבות, ניקוי העור, הטונר, האסנס, הסרומים והקרמים אינם רק שגרת טיפוח – אלא זמן איכות משותף. רגע אינטימי של שיחה, קרבה וטיפול הדדי.
זהו בעיניי אחד ההיבטים היפים ביותר של התרבות הקוריאנית. אלא שכאשר המנהג הזה עובר למערב דרך הרשתות החברתיות, הוא מאבד את ההקשר התרבותי שלו. במקום זמן איכות מתקבלת רשימת קניות. במקום קשר אנושי מתקבלת התחושה שככל שיש יותר שלבים – כך הטיפוח טוב יותר. התוצאה היא לא פעם צרכנות מיותרת.
מדאיגה עוד יותר היא העובדה שהטרנד הזה מחלחל לילדות צעירות מאוד. בשנים האחרונות אנו רואים ילדות בנות 9, 10 ו־11 המבקשות להשתמש בחומצות, רטינול, פפטידים ומוצרי אנטי־אייג’ינג – חומרים שלעור צעיר ובריא אין בהם כל צורך. להפך, שימוש מוקדם ולא מבוקר עלול לגרום לגירוי, לפגיעה במחסום העור ולהתפתחות רגישויות.
אבל בעיניי הבעיה איננה רק רפואית – היא גם תרבותית. האם באמת אנחנו רוצים שילדות יגדלו בתחושה שהעור שלהן הוא פרויקט שדורש עשרה מוצרים מדי ערב? האם אנחנו רוצים שהעיסוק במניעת הזדקנות יתחיל עוד לפני גיל ההתבגרות? כאן גם מתחיל ההבדל האמיתי בין קוריאה לישראל.
צפיפות הקולגן שם וכאן
רבים בישראל סבורים שהקוסמטיקה הקוריאנית נועדה בעיקר לטיפול בנקבוביות ובהשגת “עור זכוכית”. בפועל, גם בקוריאה פיגמנטציה היא אחד הנושאים החמים ביותר ברפואת העור. יש אפילו פתגם מקומי שלפיו את גילה של אישה קוריאנית לא מעריכים לפי מספר הקמטים שלה – אלא לפי מספר הכתמים שעל עורה.
אלא שהדרך שבה התעשייה הקוריאנית בחרה להתמודד עם האתגרים הללו שונה מאוד מהגישה האירופאית. העור הקוריאני נוטה להיות רגיש יותר לגירוי מחומרים פעילים. מסיבה זו התפתחה בקוריאה פילוסופיית טיפול המבוססת על שכבות רבות של מוצרים, שכל אחד מהם מכיל ריכוזים מתונים יחסית של רכיבים פעילים. במקום “לתקוף” את העור בחומר אחד בריכוז גבוה, בונים השפעה מצטברת באמצעות מספר מוצרים עדינים יותר. זוהי גישה הגיונית מאוד עבור העור שלשמו היא פותחה, אולם היא אינה בהכרח מתאימה לכל אישה בישראל.
גם תהליך הזדקנות העור שונה בין אוכלוסיות. באוכלוסיות מזרח־אסייתיות קיימת בממוצע נטייה לשמירה טובה יותר על מבנה הדרמיס ועל צפיפות הקולגן לאורך השנים, ולכן קמטים עמוקים מופיעים בדרך כלל בגיל מאוחר יותר. לעומת זאת, אצל נשים רבות ממוצא אירופאי או ים־תיכוני, הירידה באיכות הקולגן מתחילה מוקדם יותר, ולעתים כבר בעשור החמישי לחיים עולה הצורך בשימוש ברכיבים המעודדים יצירת קולגן, כמו רטינואידים, חומצות פעילות ופפטידים מתקדמים.
לכן, אישה ישראלית המזמינה מוצר מאתר קוריאני עלולה לעיתים להתאכזב. לא משום שהמוצר אינו איכותי, אלא משום שהוא פותח בראש ובראשונה עבור עור קוריאני – רגיש יותר, המעדיף ריכוזים עדינים יותר של חומרים פעילים.
באופן מעניין, רבות מהטכנולוגיות ומהרכיבים החדשניים שפיתחה התעשייה הקוריאנית כבר מזמן שולבו גם במוצרים אירופאיים ואמריקאיים. ההבדל הוא שהפורמולציות המיועדות לשווקים אלה מותאמות לצורכי העור המקומי ולעתים מכילות ריכוזים גבוהים יותר של רכיבים פעילים.
יתרון וחיסרון במסנני הקרינה
בתחום אחד, לעומת זאת, מגיע לתעשייה הקוריאנית קרדיט עצום: מסנני הקרינה. אין ספק שקוריאה חוללה מהפכה בפורמולציה של מסנני קרינה. היא הצליחה לייצר מוצרים קלילים, נעימים, כמעט בלתי מורגשים על העור – הישג משמעותי, משום שמסנן הקרינה הטוב ביותר הוא זה שהמטופל באמת יסכים להשתמש בו מדי יום.
אבל גם כאן קיימת נקודה שחשוב להכיר: בשנים האחרונות הוכח כי אצל אנשים הסובלים ממלזמה או מהיפרפיגמנטציה לאחר דלקת, לא רק קרינת ה־UV מחמירה את הכתמים. גם הקרינה הנראית (Visible Light), ובעיקר האור הכחול, תורמת לייצור מלנין ולהחמרת פיגמנטציה. מסמכי קונצנזוס בינלאומיים ממליצים כיום לשלב בהגנה היומיומית גם הגנה מפני קרינה נראית, בעיקר אצל אנשים בעלי נטייה להיפרפיגמנטציה.
כיום ידוע כי תחמוצות ברזל (Iron Oxides), המצויות בדרך כלל במסנני קרינה בעלי גוון, הן האמצעי היעיל ביותר להגנה מפני קרינה נראית. מחקרים הראו כי מסנני קרינה המכילים תחמוצות ברזל מפחיתים הישנות והחמרה של מלזמה בצורה יעילה יותר בהשוואה למסננים שקופים. דווקא כאן נמצא אחד החסרונות של חלק ממסנני הקרינה הקוריאניים.
השאיפה לייצר מסנן שקוף לחלוטין, שאינו נראה על העור, מביאה פעמים רבות לכך שהוא אינו מכיל תחמוצות ברזל. עבור צרכנים רבים בקוריאה זו בחירה מצוינת. עבור נשים ישראליות רבות המתמודדות עם מלזמה או כתמי שמש, זו כבר בחירה פחות אידיאלית.
לכן, השאלה איננה האם קוסמטיקה קוריאנית טובה או רעה. התשובה היא שהיא מצוינת. אבל היא מצוינת עבור האוכלוסייה שלשמה היא פותחה. כמו כל מוצר רפואי או קוסמטי, גם כאן אין פתרון אוניברסלי. המטרה אינה לאמץ טרנד, אלא להבין את הביולוגיה של העור, את האקלים שבו אנו חיים ואת הבעיה שאנו באמת מנסים לפתור.
רפואה טובה אינה שואלת מה אופנתי בעולם – היא שואלת מה נכון למטופל שיושב מולה.
הכותבת היא דרמטולוגית מומחית ומייסדת קו המוצרים הקוסמקליניים MAHUT
