כאשר מתכננים ניתוח הקטנת שדיים, יש להתחשב בפרופורציות וביחס שבין השדיים לגוף, לפנים, האישיות, האופי וכמובן בתסמינים המפריעים לתפקודה של האישה
פרופ' דניאל האובן
כאשר בוחנים את השד יש לבחון אותו מכמה היבטים. יש לשקול את אנטומיית השד על-פי חלוקתו לארבעה רבעים, השונים מאלו של הכירורגיה האונקולוגית והם: החלק החיצוני של השד, החלק הפנימי של השד, החלק העליון של השד והחלק התחתון שלו. אלו למעשה ארבעת הרבעים של השד מן ההיבט האסתטי.
כמו כן, יש לראות את היחסים האופטימליים שבין הפיטמה, העטרה והשד על-מנת להימנע מחוסר פרופורציה בין המרכיבים העיקריים של מעטפת השד למרכז הפיטמה.
בנוסף, יש לבחון את צניחת השד הטבעית (PTOSIS), ואת מבנה וגובה גוף האישה. בעת הניתוח להקטנת השדיים יש לשים לב כי חלקו החיצוני המלא של השד יקטן עד למידה בה אין הוא חורג ממוטת הכתפיים ומוטת הירכיים, הווה אומר, השד אינו צריך ליפול הצידה מעבר לקו האמצעי של בית-השחי.
ולהפך, את חלקו הפנימי של הד יש להשאיר מלא (ולא להקטין יתר על המידה), ושמירת הנפח הפנימי המלא של השד יעניק לו את החריץ (Cleavage), בין שני השדיים. חלקו העליון של השד בשעת ההקטנה אינו חייב להיות מלא, כי אם בצורה של שיפוע מתון לבית החזה כלפי הפיטמה, אך לעומת זאת, חלקו התחתון של השד חייב להיות מלא, כלומר, השיפוע של חלקו העליון של השד ירד באופן מתון וייעצר באזור הפיטמה. מכאן מתחילה מלאות וקימור השד. בצורה זו יקבל השד את צורתו האנטומית היפה.
כאשר חילקנו ועיצבנו את מרכיבי מעטפת השד יש להתייחס בחשיבות רבה לאזור החשוב ביותר באסתטיקה של השד, שהוא הפיטמה והעטרה. עד כה לא יוחסה לכך חשיבות מרובה במדידה ובפרופורציות הנכונות. יש למצוא את היחסים האופטימליים ביניהם, כפי שגם פורסם לאחרונה, בהתייחס לפרופורציות האסתטיות שבין השד, העטרה והפיטמה, שהם 1:3.
המטרה החשובה ביותר בבניית השד היא כמובן צורתו הטבעית בהתייחס לגוף האישה ובהתאם לגילה, כלומר, לכל שד יש את הצניחה הטבעית שלו. לפיכך יש ליצור שד מורם וזקוף (עד כמה?), או להעניק לו צניחה קלה וטבעית, על-מנת שלא ייראה מלאכותי.
נשים שמנות נשים רזות גבוהות ונמוכות
נכונה העובדה כי נשים שמנות רוצות להקטין את השדיים. מעבר לעובדה שהם מכבידים הם גם יוצרים מצב של מלאות יתר ומגבירים את תחושת עודף המשקל. לפיכך, כאשר מקטינים את השד יש לעשות זאת בפרופורציות מתאימות.
מחד-גיסא, יש כוונה להקטין את השדיים במידה שתפחית את הפרופיל העבה של האישה ומאידך גיסא, שד קטן מדי לפרופורציות הגוף השמן יגרום נזק לפרופיל האישה, שעלולה לבלוט יותר מן השד המוקטן. לכן אין לבצע הקטנה רדיקלית.
לגובה הפציינטית חשיבות רבה. ככל שהיא גבוהה יותר, ניתן להשאיר שד שהוא לא קטן מדי, ולהפך, ככל שהפציינטית נמוכה יותר, ניתן להקטין יותר את השד. כל זאת בהתייחס לפרופורציות של הגובה והמשקל.
מהו שד יפה?
יופי הינו האיזון של הרמוניה ופרופורציות של האיברים השונים בגוף האדם. הפרופורציה המתאימה ביותר לשדיים בהיבט הצדדי (הפרופיל) הינם העכוזים, שהינם סימטריים כמו השדיים, והחריץ באמצע. כך שניתן לומר כי אלה הם שני זוגות איברים סימטריים שיש לשקול היטב את משקלם בעיצוב הפרופיל של גוף האישה כאשר מבצעים את הניתוח להקטנת השדיים. שדיים גדולים עם ישבן שטוח אינם בסימטריה, או שדיים קטנים עם ישבנים גדולים אינם בסימטריה, אבל שדיים בינוניים עם ישבנים בינוניים הם בסימטריה וניתן לתקן אותם על-פי פרופורציה מתאימה אשר תוארה לראשונה בפוזה במאה ה-11 על-ידי ליאונרדו פיבונאצי – פרופורציית (חיתוך) הזהב – ומהווה למעשה את האיזון והפרופיל האידיאלי.
קריטריונים עיקריים להקטנת שדיים
הגיל – ככל שהגיל מתקדם, כך גם צניחת (PTOSIS), של השד. לפיכך, באישה מבוגרת תהיה צניחה ניכרת בהשוואה לאישה בגיל צעיר. ככל שהגיל מתקדם יהיו גם יותר תלונות ותסמינים המפריעים לתפקוד היומיומי של השד. למעשה, בשדיים שהגודל הממוצע בעודף שלהם הוא למעלה מ-600 גרם בכל צד, ניתן לבצע הקטנה בכל גיל ללא מגבלה. הדבר אינו תלוי בגיל.
הפרופיל הפסיכולוגי – משמעות רבה ניתנה במיוחד בהתייחס למופנמות או למוחצנות האישה. במילים אחרות: אצל נשים מוחצנות ניתן לעצב שדיים מלאים. לעומת זאת, אצל נשים מופנמות עדיף לעצב זוג שדיים מוצנעים ולא בולטים במיוחד.
יש להתייחס לעיסוקה של האישה. קיימים עיסוקים שהצניעות מהווה גורם משמעותי, והתבלטות השד באופן חריג עלולה לגרום לתחושה ולעיוות פסיכולוגי שלא יתאימו לאישיותה ומקצועה.
קיימת גם השפעה של דרך וסגנון החיים העכשווי, של מנהגים ואופנה המוכתבים על-ידי אמצעי המדיה.
תפיסות עיצוביות כיום
כיום, בעיצוב השד, (לאו דווקא הקטנה), קיימת נטייה להרימו ולדחוס אותו כלפי פנים, תוך יצירת החריץ המרכזי (Cleavage), כי מדובר בעיצוב השד ולא… בהקטנת השדיים. לא לשנות את השדיים, אלא לעצב אותם מחדש בצורה המוכתבת כיום על-ידי סגנון הלבוש (חזיות push-up), וכיו"ב.
אנו עדים ללחצים חברתיים על האישה, הן בחברה והן במקום העבודה, כאובייקט מיני כאשר השדיים בנויים באופן מוגזם ובולט (או שטוח). כמו כן, קיים לחץ חברתי סמוי, אשר השפעתו ניכרת בדרישה ההולכת וגוברת לניתוחי שדיים.
בהיבט הפסיכולוגי קיימת תסמונת האישה הבלתי מרוצה ממה שהעניק לה הטבע. לכן הפניות למנתחים פלסטיים בדרישות שלא יכולות לעמוד בקריטריונים אנטומיים סבירים (לא מוגזמים), הן לגבי הקטנה והן לגבי הגדלה מוגזמת של השדיים. אם הציפיות גבוהות ולא ריאליסטיות, הרי תיווצר התוצאה המאיימת של הפציינטית הבלתי מרוצה.
תלונות ותסמינים עיקריים
קיים מספר קבוע של תסמינים החוזרים על עצמם כתוצאה משדיים כבדים: משקל כבד מדי המורגש בהליכה, בישיבה, בתנועה ובשינה. השדיים מכבידים בכל תנועה בתפקוד היומיומי. כתוצאה מכך נוצרים כאבי כתפיים, כאבי עורף וחריצים עמוקים שנוצרים מכתפיות החזיה. קיימים כאבי גב וכיפוף של עמוד השדרה. קיימות פריחות בעור קפל השד, הדורשות טיפול יומיומי. ההפרעה הניכרת ביותר הינה בלבוש היומיומי – חוסר הנוחות בבחירת ובלבישת הבגד, בגד הים וכו', המפריעים למעשה לאיכות החיים היומיומית.
התפתחות הניתוחים להקטנת שדיים
השד, כאמור, מורכב ממעטפת של עור, פיטמה ועטרה העוטפת. בלוטת (זיעה) שד, שיש לה מרכיבים של בלוטה ושומן. כתוצאה מהתרוקנות הבלוטה (לאחר לידות, הרזיה או הזדקנות), למעשה המעטפת גדולה יותר מהתוכן ונוצרות נפילה וצניחה של השד
(PTOSIS). מאידך, קיים מצב (אצל צעירות בעיקר) בו השד, הבלוטה והשומן הם גדולים ואף מרחיבים את המעטפת ובשל כובדם נגרמת הצניחה. לכן הכירו בעובדה כי יש בתחילה להתאים את מעטפת השד לשד המוקטן, כאשר במרכז השד יש להציב את העטרה והפיטמה, ולשם כך נבחרו מתלים הנושאים את העטרה והפיטמה עם אספקת הדם והעצבים המיוחסים את הפיטמה.
בתחילה נבחרו מתלים דו-ראשיים (עם מקדם בטיחות גבוה, אופקיים (STROMBECK), או אנכיים (MCKISSOCK). לאחר מכן השתנו המתלים לחד-ראשיים.
קיימים שני מתלים אופקיים חד-ראשיים (אחד מבוסס מדיאלי ואחד מבוסס לטרלי) ושני אנכיים (עליון ותחתון). כמו כן, בהמשך, מתלים אלכסוניים (מדיאלי עליון, לטרלי עליון; או לטרלי תחתון, או מדיאלי תחתון). אחת הבעיות הכרוכות בכך היו הצלקות האופקיות הארוכות. בעשור האחרון התפתחו שיטות שבהן המתלים היו עליונים או מדיאלי עליון וכו', על בסיס חתך ניתוחי אנכי בלבד.
כמובן שאין טכניקה אחת המתאימה לכל השדיים, ולפיכך יש לברור את הטכניקה המתאימה ביותר לשדיים באופן אינדיבידואלי לכל פציינט, ובהתאם לכישוריו, ליכולתו ובעיקר לניסיונו של המנתח הפלסטי, על-מנת להגיע לתוצאות הניתוח המצופות. בכל שיטה קיימים יתרונות וחסרונות. בכל ניתוח יש להתחשב היטב בעצבוב ובאספקת הדם המגיע על מתלה השד הנבחר, על-מנת לשמר עד כמה שניתן את התחושה העצבית האורגנית המיוחדת של הפיטמה, ובמידת האפשר, את יכולת ההנקה בהתאם לאנטומיה של השד.
הצלחת הניתוח, לדעתי היא תוצאה בה האישה תרגיש נוחות, ביטחון, דימוי עצמי גבוה והניתוח יגרום לה להרגיש מאושרת. שיטת הניתוח חייבת להיות בטוחה, פשוטה, מתאימה סימטרית, זהו למעשה צופן ההצלחה של ניתוח השדיים.
פרופ' דניאל האובן מנהל מרפאה לכירורגיה פלסטית ואסתטית ב'מדיקל סנטר' הרצליה ולשעבר יו"ר איגוד הפלסטיקאים בישראל
