"היא סגורה. לא יוצאת, לא מתלבשת, שיער כזה רגיל וגם קצת, בעצם הרבה – שמנה. חשבתי אולי תוכל לעשות לה שינוי, משהו בשיער?" סיפור של מעצב שיער
ארז ישראלי
אודליה הייתה מקסימה. היא לא הייתה הבחורה הכי יפה שראיתי אבל היה לה גוף משגע וחיבור מדהים לאנשים סביבה. "תעשה לי קארה, תעשה לי קצוץ, בקיצור תעשה לי מה שבא לך…", אמרה לי בפגישתנו הראשונה. בדיוק חזרתי מברצלונה מלא ברעיונות ומאותגר במיוחד ללקוחות מסוגה. גם הלוק שלה התאים לי בדיוק לכמה מהרעיונות החדשים שלי, אז זרמתי איתה. "יש לי חברה", סיפרה לי, "חברה ממש טובה, אבל מה, היא מה זה סגורה. לא יוצאת, לא מתלבשת, שיער כזה רגיל וגם קצת, בעצם הרבה – שמנה. ניסיתי", אמרה, "למשוך אותה, לצאת איתה, לייעץ לה, אבל זה ממש לא הולך, היא לא מתחברת לכלום. תמיד היא בסוף מתאכזבת, וטורפת איזה סיר של פסטה או דלי של גלידה. חשבתי אולי להביא אותה לפה, אולי תוכל לעשות לה שינוי, משהו בשיער, יש לה פנים ממש יפות, אולי ככה היא תקבל קצת בטחון ותתחיל לעשות משהו עם עצמה". התרשמתי מאודליה ויותר התרשמתי מטוב ליבה ורצונה הכן לעזור לחברתה הטובה. למה לא? אמרתי, "אני תמיד שמח לעזור" וגם, פירגנתי לה, "תדעי לך שאת חברה ממש טובה". אודליה, חייכה אלי כמאשרת את הברית הקטנה שזה עתה כרתנו, החמיאה לי על עבודתי ומרוצה מאד מהתוצאה הלכה לדרכה. ימים חלפו ולמספרה נכנסה חרש גלי, "אני חברה של אודליה", לחשה במבוכה והתיישבה בפינה הכי רחוקה והכי מוסתרת. גם כשניגשתי להזמין אותה הלכה בצעדים כושלים ובמבט מושפל מנסה להסתיר את גודלה ולהיעלם. עברו כמה דקות רציניות עד שהצלחתי לתפוס את מבטה, "בואי נדבר קצת על התספורת" אמרתי לה. "שום דבר רציני" אמרה, "תגזור קצת קצוות ונגמור עם זה". אודליה צדקה, חשבתי לעצמי, איזה פנים יפות, איזה עיניים, הבחורה הזאת יפהפיה. לא לחצתי על גלי, רק הושבתי אותה על הכסא והתחלתי לעבוד. הסקרנות, רבותיי, גוברת על הכל. לא חלפו להן דקות רבות וגלי התחילה להציץ. בהתחלה הגניבה מבטים קטנים ואחר כך קצת הרימה את הראש ולאט לאט הזדקפה. "מה אתה עושה לי?" שאלה פתאום, "רק גוזר קצת קצוות", התבדחתי. היא חייכה. "תראי", המשכתי, "יש לך פנים מהממות, למה שלא ניתן להן גם מסגרת יפה?". "עזוב, זה לא משנה". "למה לא משנה?" התעקשתי, "אני מסתכל עליך ויש לך את כל הנתונים להיות מדהימה". "בסדר", הפטירה גלי, "את זה אתה בטח אומר לכולן", והוסיפה "זה יקח עוד הרבה זמן?".
"גלי, תקשיבי" פתחתי, "את בטח יודעת שיש לך פנים מאד יפות ומיוחדות, למה לא לתת 'פוש' גם לשאר המראה החיצוני שלך?" היא הביטה בי נדהמת. "לא שאני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדבר איתך על זה", היא נבהלה, "אבל אם אתה באמת רוצה לדעת כבר ניסיתי הכל, אני חסרת תקנה, ויתרתי, הרמתי ידיים, נמאס לי". "תראי, אני מוכן לעשות איתך עסק, זה משהו שאני בדרך כלל לא נוהג לעשות אבל יש בך משהו שמאתגר אותי". גלי הייתה ממש מופתעת ותלתה בי מבט שואל. הראש שלי דהר בטירוף "היום אספר אותך וזה יהיה שינוי גדול, תראי את זה כנקודת מפנה, התחלה של דרך חדשה". "אני נותן לך 3 חודשים, אם את מורידה 15 ק"ג אני מזמין אותך לתספורת, צבע וגוונים על חשבוני. במידה ואת לא יורדת, את מביאה לפה עוגה טעימה וגדולה שרשום עליה 'אני גלי אוהבת לאכול'". גלי גיחכה, "נו די, אתה צוחק עלי". מופתע מעצמי ומהרעיון עניתי לה מיד שאני מאד רציני ומתכוון לדברי. "תראי, אם את מפסידה זה ממש לא סכום גדול, כמה עולה עוגה – 100 ₪?". גלי המשיכה לבוא, לפן, לתספורת לצבע אבל לא דיברנו על זה בכלל. יותר נכון אני לא הזכרתי דבר וגם היא לא. אחרי כחודש וחצי שמתי לב לשינוי, גלי נכנסה קורנת, ניכר היה שהיא הורידה כמה ק"ג רציניים. "תשחיז את המספריים ארז, אתה עומד להפסיד" זרקה לי. לאחר שלושה חודשים גלי קיבלה טיפול חינם, ממש כמו שהבטחתי ואני קיבלתי עוגה שעליה היה כתוב "לארז באהבה רבה מגלי". היא הייתה כל כך מאושרת, כל כך יפה וכל כך קורנת והכי חשוב היא נראתה ממש טוב – חטובה ובטוחה בעצמה. גלי ואודליה התחילו לבוא יחד ותמיד היה איתן כיף. הן סיפרו על בילויים משותפים, על מסיבות, על מי יוצאת עם מי ואיך היה. אחרי כמה חודשים שמתי לב שאודליה מתחילה לבוא לבד. "מה קורה?, איפה גלי, הכירה חתיך ורכבה עימו אל האושר?" שאלתי מסוקרן. אודליה שתקה. "מה קרה? אני לא רגיל שאת ככה, הכל בסדר?". "תשמע ארז, אמרה לי לבסוף, הכוונות שלי זאת אומרת שלנו היו טובות, טובות מידי". "מה זאת אומרת טובות מדי?, יש דבר כזה?". "גלי היקרה", פתחה אודליה, "נהייתה חתיכה אמיתית, בטוחה, מתחילה עם גברים, לא היית מאמין אם היית רואה". "נו, מצוין" אמרתי "זאת בדיוק הייתה הכוונה". "אלא ש…" קטעה אותי אודליה, "היא התחילה עם הבחור הלא נכון, עם החבר שלי", אמרה ודמעות הציפו את עיניה. "אוי, אודליה, אני כל כך מצטער…" בלעתי את הרוק, לא היו לי מילים. "לא ראיתי אותה כבר כמה חודשים וכמובן גם לא אותו", והוסיפה מיד "ומצידי אני יכולה לא לראות אותם יותר לעולם".
עבר זמן, הצער שקע, אודליה התגברה, הכירה בחור נחמד והתחתנה. את גלי לא ראיתי יותר. אבל תמיד כשאני חושב על זה אני נזכר בדרך הזאת לגיהינום שרצופה ומרוצפת בהמון המון כוונות טובות.
ארז ישראלי הוא מעצב שיער, ר"ג
הקלק כאן – לפרסום חינם של מודעת דרושים ביופי!
הקלק כאן – לקבלת חדשות ועדכונים חינם למייל שלך
הקלק כאן – לשאול, להעיר ולדסקס בפורום האתר