אנחנו מגיעים בחזרה לבית שלנו, נעמדים מול המראה, מסירים את האיפור, את בגדי העבודה. מורידים את המסכה ומגלים את הצבעים האמיתיים שממנו אנו עשויים; חמלה, אהבה, נתינה. הפקה בשחור לבן.
שי קחזם
כשחשבנו כצוות על ההפקה הזאת, היה לנו ברור שאנחנו רוצים להביע משהו. להציג אמירה. לא סתם עוד צילום ביוטי.
בחרנו כקונספט באיפור כבד ואפל. יחד עם זאת החלטנו לצלם את ההפקה הזאת בשחור לבן, ולא בצבעים, כי האמנו שאנו יכולים להעביר באמצעות טכניקה זאת מסר של כאב, מסר של משהו אפל שמתפתח אצלנו, משהו שאנחנו כחברה יכולים לעצור.
* * *
אם אנחנו מסתכלים מסביב ברחוב, במדיה ואפילו בנינו לבין עצמנו, אנחנו רואים אנשים כאשר אנחנו חלק מהם.
מתעוררים בכל בוקר כאנשים רגילים, שחיים חיים רגילים, אבל פשוט נעמדים מול ארון הבגדים, מול המראה, מול החברים ועוטים על עצמנו מסכות של שקרים… וזאת בגלל סטיגמות אשר נכפית מחברה שיפוטית, מחברה דורסנית.
דומה שמבלי לשים לב הפכנו מאנשים רגילים ותמימים – שאמורים לעזור אחד לשני – לאנשים שמה שמניע אותם זאת הביקורת הגסה ואי התחשבות ברגשות האחר.
* * *
בכל יום אנחנו נלחמים, כועסים, כדי לא להישבר מכל הדברים שאנו עוברים. כל יום ללא פגע אישי הופך לניצחון. אנחנו מגיעים בחזרה לבית שלנו, נעמדים מול המראה, מסירים את האיפור, את בגדי העבודה. מורידים את המסכה ומגלים את הצבעים האמיתיים שממנו אנו עשויים; חמלה, אהבה, נתינה.
* * *
ואז, שנייה לפני שמכבים את האור ומסיימים את היום, אנחנו שואלים: רק לולא היו מסכות – כמה צבעים היו באמת מתגלים?
איפור: מוניקה מנשרוב, מדריכה בכירה בבית הספר לאיפור יוסי ביטון. שיער: סוזי אסלטי. דוגמנית: עדן נעם. צילום ועיבוד: שי קחזם.
קראתם ונהניתם? פרגנו לנו בשיתוף או בלייק!