על ההיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים בקרב בני נוער המועמדים לעבור ניתוח פלסטי – ועל ההתלבטויות של המנתח הפלסטי. על הנפש, הרגש ואיזמל המנתחים
ד"ר דיויד מנדס
בגיל ההתבגרות – בני נוער עסוקים מאוד בשאלת הזהות העצמית שלהם. דגש רב ניתן לתדמית בעיני הסביבה, למעמד החברתי ולרמת המקובלות בכיתה ובחברת בני נוער אחרים, ולמעמד בקרב המורים.
בני נוער שבריריים יותר מבחינה רגשית ופיזית מאשר אנשים בוגרים, ואינם רואים את העתיד בצורה מציאותית דיה. לחלקם– ציפיות לא מציאותיות מתוצאות הניתוח האפשריות, והם מקווים להידמות לאליל נוער או כוכב טלביזיה כזה או אחר. אחרים מגיעים כתגובה ללחץ חיצוני המופעל עליהם, ולא מתוך רצון אמיתי שלהם, ויכולת נפשית וריגשית לעמוד בכך באמת: לחץ חברתי מצד בני גילם בכפיפות לנורמות של מראה חיצוני מחייב, ולחץ של ההורים, לעתים אף מימוש פנטזיית ילדות שלהם עצמם, "לתקן פגם" שהם עצמם לעיתים אינם מוטרדים ממנו. אחרים, רוצים לחקות את הוריהם – בעיקר האימהות –שהן צרכניות אסתטיקה "כבדות" . העלייה במספר הנערות המבקשות להגדיל את החזה שלהן, הגם שטרם סיים את התפתחתו הטבעית, נובע בעיקר מסיבה זו של חיקוי האם שכבר עברה ניתוח.
מאידך, הורים, לעיתים, אינם אוהדים את הרעיון של ניתוח פלסטי, אולם מסכימים כדי לרצות את ילדיהם ולהתחבב עליהם ,וכדי לעשותם מאושרים יותר ובעיקר- מקובלים יותר חברתית.
גירושים של ההורים ומעמד כלכלי משתנה עלולים להשפיע לרעה על ה"אני" של בני נוער. אחד הפתרונות, הוא שינוי הכרוך במראה חיצוני. אם ההורים מתגרשים, למשל, הם חשים פעמים רבות נחיתות מסוימת ובושה במצב, ואם נילווה לכך שינוי אפשרי מאוד במצב הכלכלי, התוצאה , לעתים, הינה עיסוק יתר במראה, הטלת דופי בקיים, וניסיון מירבי להתבלט מחדש באמצעות שינוי חיצוני, הגם שאינו נחוץ תמיד, אם בכלל.
קיימים כמה שיקולים משמעותיים שיש להביאם בחשבון בטרם קבלת ההחלטה על ניתוח פלסטי– בין אם הניתוח נועד לשיפור המצב הקיים, אולם עדיין במסגרת המראה הקיים , (כמו: הצמדת אוזניים), ובין אם הוא יוצר מציאות חדשה לחלוטין של מראה חיצוני – כמו בניתוח אף.
במיפגש עם המתבגר יש לבחון מספר רב של נתונים, מלבד התאמת הנתונים הפיזיים הנקבעת בלעדית על ידי המנתח:
תובנות מעמיקות של המתבגר לגבי המשמעות של ניתוח פלסטי.
מבנה אישיות יציב ובוגר יחסית לגיל הביולוגי.
בשלות נפשית וריגשית מספקת להבנת פוטנציאל השינוי.
יוזמה אישית לניתוח,קבלת החלטות והבנה עצמאית משוחררת מלחצים חיצוניים וצווי אופנה.
יכולת להפנים ולהכיל בצורה נבונה ומושכלת את התוצאות העתידיות.
הלחץ החברתי של שכבת בני אותו גיל, ההורים והמורים.
עיסוק אובססיבי בדימוי בגוף ,בושה בחלקי גוף כאלה ואחרים ובגוף בכלל:
עמידה ממושכת מול המראה, השוואה לדמויות ולמושגים שאינם מחמיאים ( "אני נראית כמו פילה"…) , השוואה לבני משפחה – "יש לי אף מכוער כמו לאבא שלי", "אני לא מספיק נשית" , ועד לעיסוק כפייתי וטיקסי בהשוואה כפייתית של מראה בקרב חברות בנות אותו גיל, ועוד .
המראה החיצוני הכללי מעיד על אישיותו של המתבגר – מטופח ומוקפד או מרושל? מהו הסגנון האישי, מהי רמת הירידה לפרטים, גווני הקול – מונוטוני או משתנה מבט ישיר או כזה הכובש עיניים בקרקע. חושב מאוד להבין את תפיסת העולם הכללית לגבי החיים, מקומו בהם, ולאבחן את מצב הרוח הכללי שלו.
מומלץ לאפשר למתבגר לדבר מיוזמתו , להקשיב, לא לשאול שאלות מכוונות יתר על המידה או כאלה העשויות לזכות למענה של "כן ו"לא". להבחין בקשר עין, טיפוף באצבעות הרגליים והידיים, נטייה לרגזנות מהירה, וכיו"ב .
חלק מהמתבגרים מבינים שמשהו "לא בסדר" אצלם, אולם אינם מזהים את מהות הבעיה …אחרים מבינים אך לא יודעים כיצד לגשת להוריהם. במקרים אחרים ,משהו מפריע להורים שהם-הם בעלי החזקה החוקית והאחריות לקבלת החלטות עבור ילדיהם. לעיתים, מומלץ להורים להציע לילדיהם ייעוץ וטיפול פסיכולוגי מקצועי.
ניתוח פלסטי בנער או נערה מתבגרים עשוי להיות בעל תוצאה חיובית ומשמעותית ולחולל נפלאות בחייהם, לשפר את הביטחון העצמי, הדימוי העצמי בכלל ודימוי הגוף בפרט, להגביר את מידת שביעות הרצון העצמית, ולהוות צעד משמעותי חיובי.
מה שחשוב לזכור , שיש לבחון בקפידה ובזהירות כל ומעמד לניתוח בפני עצמו, ולעשות שימוש מיטבי ומירבי בכושר השיפוט ושיקול הדעת המקצועי שלנו, כרופאים מנתחים, לטובת הפציינט הצעיר המבקש לעשות צעד כה משמעותי.
"לא ,לא בשלב זה" , היא עדיין תשובה המועדפת בעיני במקרים רבים, כאשר בן עשרה נבוך יושב מולך, ולרוב, עולם החוויות הרגשיות שלו טרם מעוצב מכדי שיוכל להוכיח התאמה ריגשית ונפשית לשינוי שהוא מבקש, ומה מצפה לו ב"בוקר שאחרי"…
ד"ר דיויד מנדס, מומחה לכירורגיה פלסטית http://www.dmendes.co.il
