הגברת הראשונה של תעשיית היופי והאופנה הישראלי, משתפת כאן מקצת מסודות היופי של 'היפות המקצועיות', כפי שחוותה על בשרה. ממרום ניסיונה חולקת דיוות היופי מעט מזיכרונותיה ותובנותיה מימיה התוססים כדוגמנית בינלאומית, שייצגה לא אחת את המדינה, ושימשה מנטורית והשראה לעשרות דוגמניות צעירות.
כדוגמנית מובילה בעברי בארץ ובחו"ל; כאשת קריירה; כמובילת דעת קהל וככתבת בנושאי אופנה יופי סטייל, תדמית ועוד – נשאלתי רבות כיצד אני מצליחה להתמיד גם עכשיו ממרום גילי להיראות במיטבי גם בחודשי יוני-אוגוסט המהבילים. וכל זאת כשאני מתנהלת בין פגישות מתישות, אירועי עיתונות, הרצאות, פרסונל שופינג ועוד; ובמקביל מנהלת משק בית סטרילי (כן, אני מודה שאני חולת ניקיון וסדר) ולהיות אם המעורבת בחיי בנה.
שאלות אלה ואחרות היו הטריגר שמביא אותי לחלוק עם קוראיי הנאמנים במגזין יופי את סודות היופי שלי.
ברצוני להסביר כיצד ניתן לנצח במסע המתיש הדורש הופעה מצודדת, תחת ביקורת מתמדת אונליין, וזאת ללא כוונת רווח או יח"צנות, שכידוע בעידן הדיגיטלי הפכה לא רק לבונטון, אלא גם לעתים לקופה רושמת. היופי בימינו מיוחצן לא הכרה כך שבמקרים רבים הוא "יופי-פייק" מסחרי. בתקופתי הכל היה אמיתי ללא פוטושופ ואילו בימינו לרוב הכל כה רחוק מהמציאות, עטוף בצלופן מעובד ומרוטש עד דק…
הופעות בינלאומיות
כדוגמנית, הן על המסלול והן מבעד לעדשת הצלם, נזדמן לי לחרוש לא רק את המדינה בתצוגות מעצבים מקומיים או באירועי תרומות לויצ"ו ועוד; אלא שנפל בחלקי הכבוד להדס גם על המסלולים הכי נחשבים בחו"ל ואף לייצג את מדינת ישראל באירועי הבונדס ובמסגרת המגזינים של מכון היצוא הישראל בתקופת תור הזהב של האופנה הישראלית. בין השאר מטרת אירועים אלו הייתה לייצג את המדינה הצעירה וכן גם לעודד איסוף כספים למען הגנה על המולדת.
כדי לעמוד בכבוד ולזכות בהצלחה נאלצתי להתמודד ולעתים אף לעמוד בתנאים בלתי אנושיים, מה שאומר לא רק לדגמן ולהצטלם ולהיראות מיליון דולר, אלא שנדרש מאיתנו בעת ההיא לנהל את המשאים והמתנים הקשורים לעבודה, בהיעדר סוכנים בימים ההם. הדבר דרש ממני להפוך גם לאשת שיווק בכל הנוגע לתמורה ובמקביל גם להתנהל גם מול רשויות המס, ואם לא די באלה נדרשתי לדאוג להשלמת ההופעה שלי בעצמי.
בהיעדר סטייליסטים ושאר אנשי צוות הייתי אמורה להתאפר בעשר אצבעות לדאוג לעיצוב השיער על פי דרישות הצלמים. אלה תמיד דרשו יכולת ורסטילית, כאשר עבור הסטיילינג הייתי סוחבת את כל האביזרים שהיו שלי מהבית ולעתים אף מייעצת לארט דירקטור במציאת הלוקיישן המתאים להפקות. לאלה התווספו הגיחות הדחופות, בעיקר לבירות האופנה באירופה פריז, לונדון ומילאנו, מה שהיה כרוך בשהיות ממושכות בנמלי תעופה ובמטוסים, שכידוע אינן כלולות במתכון לבריאות טובה, בעיקר כשאלה מצטברות ונותנות את אותותיהן בעור הפנים והגוף וגם משפיעות על הבריאות הכללית. כידוע, רמות החמצן במטוסים אינן נחשבות לטובות ונעשה שימוש באוויר לא נקי, שלרוב אחראי גם על קירור המנועים, מה שהופך את האוויר לממוחזר ודחוס. ואם לא די באלה ברוב המקרים מייד עם הנחיתה נאלצתי לשים פעמיי אל המעצבים לצורך מדידות לקראת התצוגות שבהן צעדתי מעדנות על עקבים אימתניים, שלעתים מידת נעליהן הייתה בשתי מידות קטנות משלי. לאחר מכן נדרשה התייצבות בסטודיו של הצלם שלרוב אינו דובר את שפתך (גם לא אנגלית) וציפה ממני להמציא עבור ההפקה אנרגיות של ארנבון אנרג'ייזר ולהציג פנים רעננות ומאירות. כל זאת גם אם את עדיין שרויה בג'טלג מטורף עם מינימום שעות שינה כי מי בכלל חשב על "ביוטי סליפ" הידוע כפק"ל חובה לכל דוגמנית.
בשורה התחתונה המטרה נותרה אחת: לרצות את הלקוח מבית האופנה ואת הצלם, שלרוב גם ניחן בקריזות הגובלות בחוסר ביטחון מובנה מול הלחץ של מזמין העבודה. הציפייה הייתה תמיד להיות מתוקתקת, יפה, מושלמת ומקצועית ובכל מצב נתון לגלות גמישות של נערת גומי ויחד עם זאת להיות נינוחה עם עור של פיל כי לעתים זוכים גם להעלבות ולעקיצות מאנשי הצוות. אך למרות כל אלה הצלחתי תמיד להיות זמינה ופנויה לדיון מקצועי ואם אפשר גם לתרגל חוש הומור עצמי עם תקווה שכל רגע יישבר הקרח, והאווירה הנוקשה והמנוכרת תהפוך לנעימה לשביעות רצון כולם. במהלך השנים הפכתי להיות כל כך דיפלומטית עד כי פעמים רבות פנו אליי עם הצעה מפתה לעבוד במשרד החוץ…
מלחמה על רלבנטיות
ההצלחה בתחום השתרעה על פני 35 שנים, שבהן הובלתי קריירה משגשגת ומניבה, שבמהלכה מאוד התחשלתי ובה גם שילבתי תפקידים נוספים, כפי שהוזכר בפתיח.
לידיעתכן, תחזוק קריירה ארוכת שנים, בה התחרות בדמות "בשר טרי" צצה כל רגע מעבר לכתף – דורש ממך להיות ולהישאר רלבנטית וזה אומר להמציא את עצמך כל פעם מחדש. את משימה זו צלחתי בזכות שיעורי המשחק שלימדו אותי לשנות פנים, דמויות וזהויות בהן הצלחתי, למשל, לגלם את כוכבות המסך הגדול ולהפוך מבלונדינית א-לה מרילין מונרו, עבור לכהת-עור עם שיער מקורזל וכלה בשחזור דרמטי של מרלן דיטריך. למרות ההצלחה הרבה החלטתי לפרוש בשיא ברגע שהבנתי שאני צועדת לצד פרחי הדוגמנות שסיימו אצלי את הקורסים שלהן במועדון לאישה, שבהמשך רבות מהן הפכו למלכות יופי ולדוגמניות צמרת בלתי נשכחות, כגון רינה מור, יאנה חודירקר, יאנה קלמן, מירי בוהדנה, רווית אסף ועוד. כולן היו בנותיי, והיה לי כבוד גדול להעשיר אותן במעט מהסודות אותם רכשתי במהלך הקריירה ולהעניק להן את הכלים המקצועיים להצלחה. הן למדו לדבוק במטרה, להתחשל והפכו להיות יפות מקצועיות.
הן הפנימו שכלי עבודתה של הדוגמנית הינו היא עצמה, משמע חתירה תמידית לשמירה על שלמות פנים וגוף בכל התנאים, שלעתים עלולים להתגלות כבלתי אנושיים. למשל, צילומים בבגד ים בחודשי דצמבר-ינואר בין גלים גועשים, או להיות עטופה בפרוות מינק עם צווארון עבה כשמתחתיו סוודר גולף ומגפיים חורפיים אינו ממש פיס-אוף-קייק באמצע הקיץ המהביל. וכן קיימת תמיד עוד מהמורה בדרך ללא מעט דוגמניות וגם למלכות יופי, שכן על-מנת להישאר דקיקות לפי דרישות המקצוע המקובלות יש להתנהל תחת משטר תזונה ספרטני, שלעתים גם לא בריא, והפרדוקס הוא שמכורח הנסיבות של העבודה פעמים רבות נאלצים להסתפק באכילת ג'אנק פוד או מאכלים בלתי מוכרים, ומתרגלים לישון כל ערב במיטה אחרת בעבודות בחו"ל, וזאת באקלים ובמזג אוויר שונים – כל אלה היוו את חסרונות המקצוע שלמרות האמת עדיין נחשב לזוהר.
בלי סטייליסטים, בלי הזרקות
הרצון לכבוש כל מסלול נחשק, להחליק לתוך המותגים הנחשבים ולעמוד מול המצלמה של הגדולים – עבור רבות היו חזקים יותר מכל מכשלה והראיה היא שגם בימינו עושות זאת בשיא תהילתן קארה דה לה-וין, האחיות ז'יז'י ובלה חדיד, קנדל ג'אנר לבית קארדשיאן ודומותיהן. חייהן נראים דבש לעומת החיים שאני חוויתי בזמני, מפני שמהן לא נדרש דבר זולת להביא את עצמן בשיא יופיין. לרשותן עומדות סוכנויות שפרושות בכל העולם, מייצגות ודואגות לכל תנאי העסקתן. אותן מסרקים ומאפרים מאפרי-העל ומעצבי השיער מהמובילים, כאשר אנחנו עשינו הכל בעשר אצבעות והצגנו שלמות אסתטית מהטבע, ללא התערבות קוסמטית ופלסטית. לנו לא עמדה לרשותנו הפריבילגיה להגדיל, לנפח ולצבוע; לא הזרקנו, לא מילאנו ולא ידענו מה הכוונה בתוספות שיער; לא שזרנו ולא הרמנו ריסים וגבות והציפורניים – גם הן היו טבעיות, עם העדפה לארוכות ולבריאות.
צביטה קטנה בלב
בשנים האחרונות, כשאני צופה מהצד כתבת אופנה, יופי וסטייל בדוגמניות של ימינו לעומת אלה בנות דורי, אני מתחילה להעריך שאנחנו – דור המייסדות – היינו גדולות מהחיים, כך שכולי הערצה לחברותיי מן העבר, כשבראשן מלכת בגדי הים תמי בן-עמי ז"ל, אנאבל טמיר, ליאורה לפידות, חניתה צנטנר, בתיה דיסנצ'יק, עלמה בן-פורת, חלי גולדברג, ספיר קאופמן ז"ל ועוד.
ועדיין יש לי צביטה קטנה בלב על מדוע לא נולדתי בעידן הדוגמנות הנוכחי.
התמונות נמסרו באדיבות הכותבת, מתוך ארכיונה הפרטי.
מקצת הצילומים צולמו ע"י סמי בן גד ז"ל.
תמונה ראשית למעלה: אופנת קוטור של אלון ליבנה. צילום: יניב אדרי
אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל taler@taler.co.il
מי את, קארין דנסקי?
דנסקי נולדה בגרמניה לאם זמרת ממוצא איטלקי ואב רוקח ממוצא סקנדינבי. היא הצעירה מבין שלושה ילדים ובגיל 7 עלתה עם משפחתה לישראל. היא התגלתה בגיל 23 בחברת האופנה תלווה מודל, שבה היא הפכה לדוגמנית הבית.
ב-1963 זכתה בתואר "מיס אלגנס" ומשם פרצה בתחומה והפכה לדוגמנית צמרת מובילה בישראל ומעבר לים עת עבדה עבור מותגים כגון איב סן לורן, טד לפידוס, קשארל, גודול מאזט ודגמנה במהלך אירועי שבוע האופנה בישראל ובחו"ל. בישראל היא דגמנה את המותגים המובילים דוגמת משכית, גוטקס, בגד עור, ג'רי מליץ, גדעון אוברזון, ניבה, ידולי ועוד. כמו כן הופיעה בכל המגזינים, ועל רוב שעריהם, של מכון היצוא הישראלי שייצג את האופנה הישראלית בעולם.
במשך 35 שנה הייתה דנסקי אחראית על גילוין ועל הפיכתן של בחורות צעירות לדוגמניות מקצועיות, והייתה מבין הראשונות בתחום זה בישראל. במקביל היא הייתה גם אחראית על הכנתן להופעה בימתית של המועמדות לתחרות מלכת היופי מטעם שבועון לאשה. במהלך השנים שימשה כנציגת היופי של מותג הקוסמטיקה הבינלאומי ז'רמיין מונטיי אותה היא ייצגה בישראל כיועצת היופי הראשית של החברה. בשנת 2002 זכתה בטקס פרסי האופנה הישראלי בפרס מפעל חיים על תרומתה הרבה לאופנה הישראלית. ב-2008 זכתה בתואר נוסף כשנבחרה לאייקון האופנה הישראלי של כל הזמנים.
ב-15 השנים האחרונות קארין דנסקי היא בעלת טור קבוע במגזין יופי.
המקור: ויקיפדיה
טיפים שווים (מאחת שיודעת…)
- לא ממש טיפ, אבל מומלץ להצטייד בגנים טובים שנחשבים כבונוס…
- יש לאמץ הרגלי שתיית מים מרובים ממקורות טובים.
- שמירה, הגנה וטיפול בעור הפנים והגוף חייבים להישאר בשגרה בילט אין.
- ניהול אורח חיים בריא ללא דיאטות כסאח מוטרפות עם שמירה על תזונה מאוזנת ממקורות טבעיים, לא מעובדים כמה שניתן שתואמים את אורח החיים.
- חובה להתמיד בפעילות גופנית עם העדפה לכזו שמהנה ומתאימה לאופי שלכן ולאורח החיים האישי והמשתנה עם הגיל. ותמיד יש לזכור ש"כושר הוא אושר".
- יש לשמור על שיער מטופל תמיד בעזרת תכשירים שתורמים לבריאות השיער ושאינם מתבססים רק על טרנדים חולפים, שלעתים אף פוגמים בשיער דוגמת החלקות והבהרות תכופות. מומלץ לנסות להישאר כמה שניתן קרובים לצבע ולסוג השיער הטבעי גם כשמחליטים לצבוע ולשנות לוק או כשמנסים להפוך מברונטית לבלונדינית.
- נכון שאיפור של יפות מקצועיות שמכירות את כל הטיפים השווים הינו מפתה אך המקצועיות באמת דוגלות באימרה Less is More. הן מודעות לכל החידושים ההולמים את הגיל שכן כידוע כשחוצים את גיל ה-50 יש עדיפות לקרמים ולמייקאפים בפורמולות מועשרות בסרומים ובחומצה היאלורונית (בעיקר לבעלות העור היבש). יש לנסות להדגיש רק את האזורים היפים בפנים ולהתמקד באזור אחד: אם מדגישים את העיניים אז רק את העיניים נטו, ואם את השפתים אז יש לתת הדגש רק על השפתיים ולא להגזים. יש ללמוד לבצע עכירה עצמית ולפנק את העור בחופשה מאיפור מדי פעם.
- נכון שעם סטייל אכן נולדים אך כל אחת יכולה ללמוד להעניק לעצמה סטייל אישי. סטייל כולל לא רק את הבגד, אלא גם את אופן נשיאת הגוף, שפת הגוף וסך כל אריזת הדימוי ורק אז מתווספת המלתחה. אין לחשוש מפיתוח סגנון אישי אינדיבידואלי שכן טרנדים מתחלפים, באים והולכים אך סטייל נשאר פוראוור.
- היפות המקצועיות לומדות לעצב לעצמן במהלך החיים לוק אישי שמשרת אותן מבלי להפוך לקורבנות אופנה. סטייל אמיתי הוא נצחי ואני בכלל בדעה שאישה אלגנטית היא כזו היודעת לסרב להצעות מוגזמות הם באופנה והן מכל סוג שהוא.
