תמונה: צבי דקל
"מוצרים קוסמטיים לא צריכים שיהיה להם ריח. מה שחשוב הוא מה יש בחומר עצמו", כך טוען צבי דקל, מנכ"ל הולילנד קוסמטיקס. הוא חושב שקוסמטיקאית טובה היא זו שממשיכה ללמוד כל הזמן ורוכשת כבוד למקצוע. ולא, הוא כבר לא מייצר יותר בשמים. ראיון אישי
נורית דור
צבי דקל, הבעלים ומנכ"ל חברת הקוסמטיקה והתכשירים הפרא-רפואיים, הולילנד קוסמטיקס, מגיע למפעל שלו בתל אביב, בכל יום בשש וחצי בבוקר וחוזר הביתה בשמונה בערב כבר 21 שנה – מאז הקים את החברה. במשך היום הוא גם מטפל בחממת הסחלבים המטופחת שלו הממוקמת בשטח המפעל, בה הוא מוצא רגיעה מהלחץ הבלתי פוסק שבעבודה מול לקוחות בחו"ל ולקוחות בארץ. בשוק הוא מוכר כאיש עבודה קפדן וחרוץ הדורש עבודה קשה גם מעובדיו, ומאמין שלמוצרים שלו צריך להתייחס כמו אל תרופות; הוא קשוח במו"מ, אבל גם איש שיחה נעים, וזורם עם מי שמצליח לפתח אתו שיחה. את החברה הפרטית שלו הקים לאחר שניהל מספר חברות גדולות בתחום, בהן "לון" ו"תיא", ואת המוצר הפרטי הראשון שלו הכין במו ידיו בבית הוריו, לאחר שלא יכול היה להמשיך לעבוד כשכיר במישרה מלאה ולוחצת בשל מחלת הוריו. המוצר הראשון היה דווקא בושם, מוצר, שדקל לא מכבד היום במיוחד, (הכוונה לתחום הבשמים בכלל). הולילנד קוסמטיקס אינה מייצרת בכלל בשמים ומתמקדת רק בתכשירי טיפוח מקצועיים המשווקים לרופאי עור וקוסמטיקאיות מורשות, ואי אפשר לראות אותם על מדפי הפארמים. בחברה שלו הוא מעסיק 45 עובדים, ומחזור המכירות שלה מגיע לכ-13 מיליון דולר, מהם כ-10 מיליון דולר ייצוא. הייצוא הגדול יחסית, (כ-80% מהמחזור), העניק לו תואר של יצואן מצטיין מאז 2001 בכל שנה, וגם תואר של מפעל מאושר, (כזה שמקבל הטבות מס), וזאת למרות שהוא ממוקם ממש בלב תל אביב, ולא באיזו פריפריה מרוחקת.
אחרי 21 שנה – החברה כבר מבוססת ומוכרת. למה אתה ממשיך להגיע בשש וחצי למפעל?
"זה כיף. אני אוהב להגיע מוקדם, כי אלה השעות שלא מבלבלים לי את המוח; עד רבע לשמונה אני מספיק לעבור על האי-מיילים, על הדואר, לענות ולהתכונן ליום העבודה. בשמונה בבוקר מתחילים כבר הטלפונים; אנחנו מייצאים 80% מהסחורה שלנו; בשמונה בבוקר כבר מדברים אתי מהמזרח – אוסטרליה, ני-זילנד, יפן; יותר מאוחר זה מאירופה, ישראל ומכל מקום שאנחנו מוכרים בו ואחרי צהריים זה מארה"ב, והלחץ הוא גדול".
למה החלטת להקים לך חברת קוסמטיקה משלך ולעזוב מישרת ניהול מכובדת בתחום?
"ממש מחוסר ברירה. אני בא מענף הקוסמטיקה; ניהלתי כמה חברות ענק בחו"ל ובישראל; בארץ ניהלתי את חברת "לון" שכבר אינה קיימת ואת חברת "תיא". בתחילת שנות ה-80 הורי חלו מאד והייתי צריך לטפל בהם. לא יכולתי להמשיך לנהל חברה כשכיר והתפטרתי כדי לטפל בהם לאורך תקופה של מספר שנים. החלטתי להקים משהו משלי בתחום הקוסמטיקה ורציתי להתמקד בקטע הטבעי של עולם זה וגם למצב אותו כמשהו ישראלי אותנטי. בגלל זה גם בחרתי בשם 'הולילנד קוסמטיקס', שמתייחס לארץ הקודש. בבית הורי ייצרתי את המוצר הראשון שלי, שהיה בושם ישראלי על בסיס חמרים טבעיים מישראל בבקבוק מעוצב בעבודת יד. זה היה סיפוק בלתי רגיל, וידעתי שהצלחתי לייצר משהו טוב. זה היה ב-1984".
מאיפה הידע בייצור קוסמטיקה? יש לך השכלה בכימיה?
"אל תשכחי, שאני בא מענף הקוסמטיקה ומכיר את כל סודותיו. חוץ מזה, בין התארים שיש לי, אני גם מהנדס, אבל לא הייתי רוצה להתייחס לתארים האקדמיים שלי. בקיצור – ככה התחלתי. הייתי מייצר בערב את הבושם ובבוקר הולך למכור אותו, מטפל בהורים שלי וככה חוזר חלילה. אחר כך נסעתי לצרפת כדי לנסות לשווק את הבושם שם; ניצלתי את הקשרים שהיו לי בחו"ל מהחברות הקודמות שעבדתי בהן – היו לי הרבה אכזבות; פשוט גירשו אותי מהחנויות. באחת החנויות הגדולות בפריז – בנלוקס – שהיתה בבעלות יהודי, ביקשתי פגישה עם הבעלים, וקיוויתי שבגלל שהוא יהודי ואני ישראלי, שתהיה לו סימפטיה אלי. באתי לפגישה ושמתי את בקבוק הבושם על השולחן; הוא פשוט הזיז את הבקבוק הצדה ואמר בטון של נעלב: 'למולדת הבשמים אתה בא למכור בושם?' הוא לא היה מוכן להתייחס לבושם. ביקשתי ממנו להשאיר שם את הבקבוק ואת כרטיס הביקור שלי כולל המלון שבו התגוררתי. יצאתי מהחנות עם דמעות בעיניים; ממש בכיתי, כי הוא הראה כזה זילזול שזה ממש פגע בי; ישראל היא לא מולדת הבשמים? מור ולבונה לא באו מבית המקדש? אבל לך תסביר לו".
אז וויתרת, או שהמשכת הלאה?
"המעניין הוא, שדווקא אותו יהודי שכל כך השפיל אותי, בסוף היה זה שהכניס אותי לשוק הצרפתי. באותו ערב קיבלתי טלפון למלון; הוא הזמין אותי לארוחת ערב. כשישבנו לארוחת הערב, שאלתי אותו איך הוא שינה את דעתו פתאום; הוא סיפר לי, שהוא בכל זאת ניסה על עצמו את הבושם כדי להריח אותו, וכשהוא חזר הביתה, אשתו שאלה אותו מה הריח הטוב הזה, ועם איזו בחורה הוא היה? הוא צחק ואמר, שאם אשתו הריחה את הבושם 8 שעות אחרי שהוא שם אותו, אז כניראה שמדובר בבושם טוב. הוא היה ההזמנה הראשונה שלי בצרפת".
אבל בהולילנד אתם לא משווקים בשמים, מדוע?
"נכון. התחלתי עם בושם ב-1984, ועברתי לקרמים ומוצרי טיפוח ב-1987, ולא חזרתי לבשמים, כי אני לא מעריך את התחום הזה של ייצור בשמים. את יודעת ממה מייצרים בושם? בושם מייצרים גם מחלב חמוץ, משתן של פרות – בשביל הארומה. ממה מייצרים את המוסק, שמשמש כחומר מייצב להרבה בשמים, כדי שהריח לא יתנדף? מחומר הנמצא בבלוטת המין של אייל ההרים הטיבטי, אותו הוא מפריש כדי לסמן את הטריטוריה שלו. אלה חמרים שיכולים לעשות אלרגיה ועוד זיהומים אחרים. בושם יכול ליצור אלרגיה ומחלות, צריך להבין את זה".
אז יכולתם לייצר בשמים ייחודיים מחומרים אחרים…
"לא. זה לא מעניין אותי; הפסקתי לייצר בשמים מ-1987, אז עברנו לייצר קרמים. אנחנו נחשבים היום בתחומים שלנו לאחד מבין עשרת המפעלים המתוחכמים בעולם; אנחנו היי-טק בקוסמטיקה ומוכרים מוצרים חצי-רפואיים, או פרה-רפואיים, רק דרך רופאי עור ודרך קוסמטיקאיות מורשות. בארה"ב המוצרים שלנו מוגדרים 'קוסמוסיאוטיקל' – שזה קוסמטיקה תרופתית".
לא מעניין אותך להגיע לצרכן הסופי דרך רשתות הפארם והפרפומריות, ולהגדיל שווקים בדרך זו?
"אני לא עושה את זה, כי המוצרים שאנחנו מייצרים הם לא מוצרי טיפוח רגילים; התכשירים שלנו הם מאד פעילים, ולכן גם הרבה יותר אפקטיביים; אבל ככל שזה יותר פעיל, הרי שטיפול לא נכון ומינון לא נכון, זה יכול גם להזיק, ממש כמו תרופה; היחיד שיכול לזהות סוג עור ואיזה טיפול דרוש לו – זה רופא עור, או קוסמטיקאית מורשה ומנוסה – ולא איזה זבן בחנות, ובטח שלא הצרכן שלוקח מהמדף".
מה דעתך על רמת הקוסמטיקאיות בארץ?
"בעיני קוסמטיקאית טובה היא כזאת שלמדה וממשיכה ללמוד כל הזמן את המקצוע ושמכבדת את המקצוע, ויש בישראל כאלו הרבה. כמו בכל ענף יש כאלה שהן טובות ויש כאלה שהן רעות. אנחנו בחברה מכבדים את אלה שמכבדים אותנו. אני יכול רק להגיד לך, שעל כל שולחן עבודה של קוסמטיקאית בישראל יש לפחות מוצר אחד של הולילנד. נכון, אני לא זול, אבל זה בגלל שאני טוב. כל אחת יודעת להעריך, כשהיא מבשלת, אם המוצרים שהיא מכניסה לתבשיל הם מוצרים איכותיים, כדי שהתבשיל ייצא טוב, לא? אגב, בישראל, תמיד מחפשים את הריח; אם פותחים את הקרם, אז קודם כל דוחפים את האף ומריחים, גם הקוסמטיקאיות עושות את זה, ומתמוגגים; 'אח, זה מריח נהדר'. מה זה משנה איך קרם הטיפוח מריח? ואם זה מריח נהדר, זה אומר שהקרם גם נהדר? השאלה היא מה יש בחומר עצמו. מישהו חושב להריח תרופה, למשל?"
אז המוצרים שלכם הם נטולי ריח? בכל זאת – קוסמטיקה…
"אנחנו מבשמים קצת מאד. אני מפצה את עצמי בזה שאני מגדל סחלבים שמריחים נהדר. יש לי חממה משוכללת ומבוקרת במפעל, ואני מטפל בה. זה ההובי שלי".
מתי בעצם התחלתם לשווק בארץ?
"בהתחלה באמת עבדנו עם הקרמים רק בחו"ל, זה היה ב-1987. מכרנו לחברות מובילות מוצרים ייחודיים תחת מותגים פרטיים שלהם בארה"ב, צרפת והולנד. בין הלקוחות שלנו היו אסתי לאודר, אייבון ואחרים. אחרי שנה פלוס, ראיתי שהישראליות חוזרות מחו"ל עם מוצרים שלי בידיים שלהן. זה פשוט לא הניח לי, והתחלתי לשווק גם לקוסמטיקאיות בישראל, ואני משווק להן עד היום, והן מוכרות את המוצרים ללקוחה הסופית".