אמנות ומיניות

עיצוב שיער: חיים סיון; צילום: דביר אלמוג
על השיער "הטוב" והשיער "הרע" בתרבות האנושית, על הסמלים המיניים של השיער, השיער כאיבר מין נשי ועל תעשיית השיער
חיים סיון
מכל חלקי הגוף האנושי ואיבריו, אין מתאים כשיער הראש לבטא תכנים ולהעביר מסרים בעלי משמעויות סמליות, הן ברמה האישית והן ברמה התרבותית. כמשהו הצומח מתוך הגוף האנושי, אך ניתן לעבדו ולשנותו, קל להפכו לסימן של זהות, עצמיות ולהשתמש בו כמשהו "הצהרתי".
השיער כסמל להצהרה מינית
פסיכולוגים וסוציולוגים ניסו לפענח את הסמליות והפרקטיקות התרבותיות הקשורות בשיער – צורות עיצובו של השיער נתפסו כביטוי לדרגות שונות של תיעול המיניות – הגבלתה או הצנעתה לדוגמא: שיערן האסוף והמהודק של הנשים הוויקטוריאניות או על המתירנות המינית הבזה למוסכמות של ילדי הפרחים עם שיערם השופע. לעומתם נראה את ה"סירוס" המיני המוחלט של הנזירים הבודהיסטים עם פדחתם המגולחת.
השיער כשפה מסמל זהות, סטאטוס ומצב חברתי. ההיפים והפנקיסטים, הסיקים והפקירים, נשים וגברים חרדים, נזירים בודהיסטים וחיילי מרינס כולם משתמשים בשיער כמסר "הצהרתי" אודות זהותם ושיוכם.
השיער כאיבר מין נשי
בשנת –1927 כתב זיגמונד פרויד במאמרו על הפטיש המיני : "השיער הוא איבר המין החסר של האישה". על פי פרויד השיער משמש את האישה כאיבר מיני לכל דבר.
לשיער חלק חשוב מאוד בנשיות ובסקס אפיל הנשי. הוא רך ומלטף, הוא מאפשר להסתתר מאחוריו או להציץ מבעדו. המסר השכיח ביותר המועבר באמצעות נגיעה עצמית בשיער הוא: "אני רוצה למצוא חן בעינך ולכן אני מנסה לשפר את הופעתי".
שיער גולש, פזור או פרוע משדר נשיות משוחררת תאוות יצרים, פיתוי. הוא מרכך את תווי הפנים, מוסיף להן צבע ומסתורין.
השיער הטוב והשיער הרע
כל אישה מאמצת לעצמה סגנון מסוים של תסרוקת בו היא מרגישה נוח עם עצמה.
יש נשים שמתמידות באותו סגנון במשך שנים מבלי לשנות ולו בשערה, ולעומתן יש כאלה שמבחר צילומיהן משנים עברו חושף גלגולי תדמית מרתקים שרובם ככולם נקבעו על ידי שינוי מהותי בתסרוקת, בצבע ובכל מה שקשור בשיער.
את יחסי הכוחות בין השיער "הטוב" לבין השיער "הרע" תקבע הקבוצה והחברה אליה אנו משתייכים. הדירוג הערכי של השיער יקבע את מקומו של השיער ה"טוב" בקצה האחד של הסקאלה כשיער שנמצא במקומות "הנכונים" בגוף והוא בעל צבע ברק וטקסטורה "נכונים".
בקצה השני נמצא את השיער "הרע" אשר אותו צריך לגזור, לגלח, למרוט, לצבוע, ליישר, לסלסל או להסתיר. מידת המאמץ האנושי המושקעת בניסיון לשינוי השיער "הרע" משנה את נקודת הפתיחה של קבוצות מסוימות בחברה.
תעשיית השיער
עבור תעשיית השיער צמיחתו וחיותו של השיער הם מרכיבים חיוניים ומהם היא שואבת את משמעותו כחומר גלם אנושי.
מכוני היופי, המספרות, יצרני תכשירי השיער למיניהם והמשווקים של מוצרים להוספת והורדת שיער מחלקי הגוף השונים הם היצרנים בתעשייה זו והם הנהנים העיקריים מאופיו הפטישיסטי של השיער. הם לוקחים את השיער ומשנים אותו על פי דרישת השוק, המחיר, במונחים של כסף, זמן ועבודה, נקבע על-פי מידת הסטיה של השיער מן האידיאל הפטישיסטי ה"טוב".
דימוי הגוף באמנות דרך השיער
האמנות תרמה את חלקה מאז ומתמיד בבניית הזהות המינית והמעמדית של האוכלוסייה. בתוך כך, שיקפה ולעיתים קרובות אף הקדימה והקצינה אפנות שולטות. במשא ומתן שבין האמנות לאפנה ניכרת רגישותה של האפנה לאמנות ולדימוייה. מתוך השפעה זו, אפשר להתייחס לאופנה ולבגד לא רק כאמירה רגעית, אלה כאל יצירת אמנות, המתקיימת בחלל וזמן אשר הכללים הם ידועים ומוכרים לכל, כך ניתן לראות גם את האפנות הקשורות בשיער.
באמנות הופך השיער למרכיב נוסף במסורת היצירתית של בניית דימויים אישיים. ניתן להתייחס לשיער כאל ביטוי של רגשות, הרגלים ומסורות מוחשיים בעלי חשיבות לעיצוב הדימוי האישי.

חיים סיון הוא מעצב שיער