גיורא שביט

תמונה: מראה ברבי לקיץ 2007 איפור: גיורא שביט; סטיילינג: אביב בוכמן וגיורא שביט; צילום: דודי דיין

גיורא שביט, אמן איפור מומחה בצבעים, מייצר מוצרים, מאמין בהדרכה וחושב שאיפור מקצועי הוא גם לאפר ולעזור לאנשים חולים. לא רק לאפר כלות
תמר פריד
גיורא שביט הוא מאפר מקצועי שיש לו בי"ס מקצועי, חברת איפור שהוקמה לפני שמונה שנים ומייצרת כמאתיים פיריטם שונים מכל המגוון: מהאיפור הבסיסי ביותר כמו צלליות, שפתונים עד סדרות מיוחדת של מייק אפים וג'לטינים לטלוויזיה והוא גם נחשב לאחד המומחים בעולם בתחום האיפור הרפואי.
אז איך התחיל הכל?
"כמו תמיד בחיים, זה התחיל מתוך צורך. כשהתחלתי ב- 85, 86, לא היה שום דבר. לא היה משהו ממוסד ומאורגן בתחום של מוצרים מקצועיים. הגעתי מחו"ל אחרי שנות לימודים ועבודה וחיפשנו מה לעשות. פניתי לתחום ההדרכה. ככה זה התחיל. בשנה הראשונה, (לפני חמש עשרה שנה בערך), התחלתי לייבא מוצרים מוגמרים מחו"ל, בעיקר מוצרים של CRYOLAN מגרמניה. אבל הם היו יקרים ומותאמים לתאטרון בעיקר אז התחלתי לייצר בעצמי דרך קבלני משנה. ככה, עד הקמת המפעל לפני כשמונה שנים".
איך הגעת לתחום האיפור?
"כשהייתי ילד לא חשבתי שאהיה מאפר. אף אחד לא חשב אז על מקצוע כזה. הכיוון שלי היה אמנות. צבע זה מה שמרתק, ולמדתי ב – 'Beaux Arts', ביה"ס הגבוה לאמנות בפאריז אמנות פלסטית ותורת הצבע. בשביל הפרנסה ציירתי דיוקנאות ואמנות עכשווית. במקביל, הציעו לי עבודה באופרה הישנה של פאריז בציור מסיכות. היתה לי כימיה עם מנהלת המחלקה שהציעה לי להיות אסיסטנט שלה. מדובר היה בכסף טוב ובשעות עבודה נוחות אחה"צ.
ואז, כמו שתמיד קורה לי אני רוצה ללמוד עוד ועוד וראיתי שתחום האפקטים מעניין אותי ונסעתי ללמוד רובוטכניקה ואיפור פיסולי ופרטי עיניים, פנים ושיניים בארה"ב. אז, מצאתי את עצמי עובד בתעשיית הסרטים כמאפר כמו בסרט 'שם הוורד'".
איפרת ב"שם הורד?! זה לגעת בחלום!"
"כן. אבל צריך לקחת את הכל בפרספקטיבה. הייתי אסיסטנט זוטר בסרט, ועבדתי בשנות השמונים גם בלא מעט סרטי אפקטים, כאלה שעבודת האיפור והאפקטים היתה מעניינת. החשוב הוא שלומדים הרבה מאוד והשאלה הופכת להיות 'מה היתה מטרת העבודה?', ו'האם היא הושגה בכלל?' ו'מה יש לשפר?' ולא בלהיות מבסוטים מעצמנו. זה מסדר את הפרופורציות. יחד עם זאת מאוד חשוב לא להיות שבויים בפרקציוניזם כי זה שלילי, ומקבע ומשתק".
ומהי ההתמחות בתחום הדרמורפואי?
"ב- 86' 87' חזרתי סופית והתחלתי לעבוד ובגלל הידע בתחום של האיפור הפיסולי נחשפתי לאיפור הדרמורפואי שהיום אני אחד המומחים לו בעולם. אחת הסיבות לכך היא שיש לי שלושה מאסטרים – במערכות רפואיות, באמנות ובפיסול. העבודה כוללת יצירת פרוטזות, חלקי פנים וכל מה שקורה בתחום של כיסוי כמו כוויות וצלקות ויצירת עור סינטטי. אני בתחום הזה כבר עשרים וחמש שנה ואני מצליח לעזור ללא מעט אנשים. אחד הדברים למשל זה החיפוש אחר מוצר שיעניק כיסוי מלא: 'perfect cover'. שולחים אלינו אנשים שזקוקים לכך.
בתחום הזה לא מדובר רק על התאמת מוצר ללקוח ולקבל כסף על ההתאמה. יש כאן פן של עזרה. באותו הזמן אני יכול להשקיע באיפור כלה ולקבל יותר כסף ופה מישהו שאולי לא יהיה זוהר או 'המפורסם הבא', אבל זה אדם אנונימי שיוכל מעכשיו להסתובב ברחוב. נקודה מעניינת קשורה גם למידת הכיסוי – לדעתי, לא צריך להיות מכוסים במאה אחוז. חשוב שהלקוח לא ירגיש מכוסה במסיכה ושידע גם לכסות את עצמו בלבד. מאחר ואי אפשר 'גם וגם' ויתרתי באיזשהו מקום על הזוהר. יש בתחום הזה משהו שהוא 'מעבר לאיפור היופי'. זה גם חשוב וגם מעניין מאוד בעיני. לאחרונה, התחלנו בהכנה של יצוא קו דרומרפואי דרך פלסטיקאים ברחבי העולם".
ומה לעתיד?
"רק בשנה האחרונה, התיישבנו בן הזוג והשותף שלי, והחלטנו מה אנחנו רוצים לעשות בחמש ובעשר השנים הבאות. עד עכשיו זה היה לפי 'מה שיוצא' אבל היום יש צורך בסדר וארגון ויעילות. רק עכשיו הקמנו אודיטוריום שיש בו כ- 80 מקומות ישיבה – והוא יהיה מרכז הדרכה ארצי בכל התחומים שלי – איפור וטיפוח והשקות והדרכות והקרנות בכורה. את כל מה שקשור לעולם היופי אנחנו נעשה שם. זה, במקביל לשלושת הסניפים שלנו ולסניף נוסף שיפתח בצפון בשנה הבאה.
"על הקו הדרומורפואי אנחנו כאמור גם עובדים, והתכנון הוא שבעוד חמש – עשר שנים נהפוך למותג בינלאומי בנישות מאוד מאוד ספציפיות. יש לנו כאן בארץ יתרון של טכנולוגיית פולימרים ופלסטיקה מאוד מתקדמת ואין שום סיבה לא לשלב אותה גם בתחום האיפור. תחום שמאוד הייתי רוצה לראות בו שינוי שיגיע מתוך בתי הספר והעיתונות המקצועית הוא התחום של הצרכנות הנכונה. ללמוד לקרוא תוויות ולהבין באמת מה פרוש המילים בתווית".
מתי ידעת שאתה אמן?
"התחלתי לחשוב על זה לראשונה כשרציתי ללמוד בצלאל ולא קבלו אותי כי לא היה לי תיק עבודות. הדגמתי להם רישום והם אמרו לי 'דמיון ופוטנציאל יש לך'. מאותן סיבות שלא קבלו אותי שם קבלו אותי בפאריז, ואז התחלתי להבין שאמנות כמו שאני ראיתי אותה זו יצירה ומעוף ודמיון".
מה הכישלון הכי גדול שלך?
"העובדה שלא הצלחתי להכניס למדינה שלנו את המשמעות של שוליה היא מבחינתי הכישלון הכי גדול שלי. תרבות האינסטנט ניצחה. אף אחד לא עושה סטאז' או מוכן לעבוד בחינם כדי ללמוד ולהתמקצע. הרי חלק מן המקצוע זה גם להבין בתאורה, ובצבע ובדפוס. אלו דברים שבבי"ס לאיפור לא לומדים כמו שלומדים את זה בשטח. ללא הניסיון בשטח, לדעתי אתה הופך להיות מאפר 'טכני'. לכן, אני חושב שאנחנו יכולים לראות שבמקום ליצור אנחנו, כחברה, מעתיקים. אי אפשר להיות מומחה תוך שנה-שנתיים של עבודה. אנשים יותר עסוקים ביח"צנות מאשר ביצירה עצמה.
הדבר הנוסף שמפריע לי כאן הוא נושא הפרגון. נכון שזה טבעי לומר שאם למדת אצל מישהו אז הוא טוב, אבל התפיסה שהוא 'הכי טוב' היא שבטית בעיני וזה נכון לגבי כל התחומים. אני מרגיש שנכשלתי בהעברת המסר שאני הכי מאמין בו: איש מקצוע תמיד לומד. צריך לשמור קצת על צניעות".
ממה אתה הכי נהנה בעבודה?
"ההנאה באה מתוך ההתמקצעות והפיתוח. כשאני מפתח משהו זה יכול לקחת חודשים או שנתים שלוש – אבל כשמה שנשאר זה לסיים את הפרוייקט, אני כבר בפרוייקט הבא. איינשטיין אמר: 'מה זה הזמן? מה שהיה מת, מה שיהיה עוד לא היה ומה שעכשיו כבר נגמר'. כל הזמן קדימה. לכן אני מצליח לשרוד ולהיות אופטימי ולגדל משפחה. אני לא עסוק רק בעבודה, אלא בעוד מיליון דברים".