פרופ' ליאור הלר, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית, המרכז הרפואי אסף הרופא
השיטה השכיחה ביותר כיום לשחזור שד הנה עם שתלים.
כשאנחנו מסתכלים על השד בעצם ומחלקים אותו לגורמים יש את המעטפת, שזה העור, ויש את הבפנים, שזו רקמת השד. בסרטן השד המחלה ברוב המקרים היא בפנים, בתוך השד, ובעצם כאשר עושים את הניתוח ניתן להשאיר את העור, את רוב העור, ולעתים מסוימות גם את הפטמה, כאשר הגידול הוא רחוק מהפטמה. אם אנחנו נתייחס כרגע לאותם מקרים שכן מוציאים את הפטמה ומשאירים רק את העור, הפלסטיקאי צריך רק לשחזר את השד, ולתת את הצורה ואת הנפח של השד. כאמור, השיטה השכיחה ביותר היא שימוש בשתלים. איך עושים את זה? בואו נחשוב שבעצם השחזור מתחיל מאותו רגע שהכירורג הכללי מסיים את הניתוח והמעטפת היא ריקה. את האזור הזה צריך למלא בשתל. אנחנו משתמשים בשתלים, במקרה של השחזור, ברוב המקרים, בשתלים אנטומיים, אותם שתלים אגסיים, ואנחנו שמים אותם מתחת לשריר, כלומר, קומה אחת יותר עמוק מאשר השד היה קודם.
השד נמצא מעל השריר, ואנחנו שמים את השתל מתחת לשריר. לאחר ששמים את השתל, השריר איננו יכול לכסות את כל השתל, ואנחנו מכסים את החלק התחתון ברצועת רשת ביולוגית, כמו "אלודרם" או "פלקס אייץ'-די", וישנם עוד מספר דברים, אבל השכיח ביותר זה ה"אלודרם" והרצועה הזאת היא בעצם מכסה את השתל כהמשך לשריר, ומעל כל זה נמצא העור. החתך הוא רוחבי בדרך כלל, וכל השחזור הזה לוקח כשעה, אולי קצת פחות. מנסים להתאים את השתל לגודל השד השני או בהתאם לגודל השד שעבר את הכריתה. כמובן שבהמשך צריך לבצע גם את שחזור הפטמה, באותם מקרים בהם הפטמה עוברת כריתה.
שיטה אחרת, שכיום נעשית יותר ויותר נדירה, היא שימוש במותחנים, וזה כאשר יש חוסר בעור ואין מספיק עור לשים שתל, אנחנו שמים שתל ריק או מותחן, כפי שהוא נקרא, ולאחר מכן מנפחים אותו לאט-לאט עם מים פיזיולוגיים, ובניתוח שני מחליפים אותו לשתל יותר גדול, וזה כאשר העור עבר מתיחה. נחזור לחלק הראשון שבו שמנו שתל באותם מקרים בהם עברו גם כריתה של הפטמה. יחד עם זאת, בנשים שיש להן מוטציה גנטית או גידול קטן, ניתן לשמר את הפטמה, ואז ניתן לבצע ניתוח של שחזור שד דרך חתך שהוא נעשה מתחת לשד, כמו הגדלה בעצם, ומשם עושים את הכריתה, ובהמשך שמים את השתל. גם ניתוח זה לוקח כשעה, אם כי הוא יותר מסובך ומורכב קצת לכירורג הכללי. הניתוח הזה הוא לא מלווה בכאבים מיוחדים, ההתאוששות היא בדרך כלל בין שבועיים לשלושה, אשפוז של יום עד יומיים, אבל כמו כל ניתוח יש לו סיבוכים אפשריים כשהסיבוכים הם כרוכים בקושי בריפוי או בעיות באספקת הדם לעור, הצטברות נוזלים, ולכן משאירים איזושהי צינורית, שמורידים אותה כעבור כשבוע, או דימום. ברוב המקרים הנשים מאוד מרוצות מהניתוח הזה, והוא הפך להיות חלק אינטגרלי מהטיפול בסרטן השד. אולי הדבר החשוב ביותר הוא נושא הכימיה בין המטופלת לבין המנתח הפלסטי, ופה לפעמים כדאי לשמוע יותר מדעה אחת, אבל חשוב מאוד שבנושא הזה תהיה כימיה והמטופלת תרגיש בנוח עם המנתח.