משה אלול, עינת דן, דובי פריגר וגיורא שביט – כולם אנשי מקצוע מתחום האיפור הצליחו, כל אחד בדרכו, להגשים חלום ולהצליח בחו"ל. הנה סיפורם. אתי דרייפוס
עינת דן
משה אלול
גיורא שביט
דובי פריגר
עינת דן היא מאפרת שמתמחה באיפורי גוף, אופנה וביוטי שחיה במילאנו, וכיום גם יש לה ליין למוצרי איפור מקצועיvimua -very important make up artist) ). היא עושה קמפיינים גדולים, עבודות שלה מופיעות במגזינים מובילים, והיא גם מעבירה כיתות אומן בכל העולם. "אני חושבת שאחד הדברים החשובים ביותר זו התשוקה העזה לאיפור וליצירה. ברגע שזה מגיע מהבטן יש את הרצון והשאיפה להצליח, ואם אין את זה, אז כנראה שזה לא המקצוע הנכון בשביל אותו אדם. במקצוע האיפור אין צורך בדיפלומה מאקדמיה לאיפור. הדיפלומה היא תיק העבודות שלו. כשיש פורטפוליו מרשים שמייצג את עבודות האומן אפשר לפרוץ החוצה. דרושים גם המון כוח רצון, הרבה טלפונים לחברות, צלמים, מגזינים לקבל מספר סירובים בדרך – אבל גולת הכותרת בלהיות מאפר טוב היא להאמין שאתה טוב, לשדר ביטחון במה שאתה עושה, והעבודות כבר יזרמו אליך".
משה אלול החל את דרכו כמקעקע והתמחה באיפור קבוע. הוא אחראי לפיתוח מכשיר ה- 56 ORON לאיפור קבוע אותו הוא משווק במערב ובמזרח אירופה והוא הבעלים של חברת N.P.M – New permanent make-up. הוא עובד וחי בארץ, אבל נוסע הרבה מאוד לכנסים והפצות בחו"ל. "הנוסחא לדעתי היא: מוצר ראוי, תשתיות שיווקיות, תוכניות עבודה לטווח הארוך והרבה סבלנות והתמדה כשהשקעה גדולה של כסף וזמן בצידן. בהתחלה בכלל לא חשבתי לצאת לחו"ל. אבל אם אתה יזם בנשמה, וזו תכונה, ויש לך חשק לעשות שינוי, אתה לא יודע מה תהיה התוצאה הסופית. אתה פשוט הולך על זה. בעולם היופי שומעים מהר על דברים ועסקים מתפתחים מפה לאוזן. ישראלים בעולם הפיצו את הידיעות על החידושים שלי מאחד לשני, וככה העסק גדל. בשביל להצליח בגדול, נדרשת כריזמה, תחושת בטן, אמונה עצמית, וחשוב מאוד לדאוג לגב כלכלי. צריך גם לקחת בחשבון שהיציאה לחו"ל כן באה על חשבון הארץ. אני כן מנסה לשמור על ייצור כחול לבן, ייצור והרכבה בארץ, וזה למרות שאני יכול לקבל מחירים הרבה יותר טובים בבלקן או בסין. יש פוטנציאל עצום למכירה בחו"ל, לפעמים מוותרים על כנס בארץ כדי להשתתף בכנס בחו"ל. אין מה לעשות, פוטנציאל המכירות הגדול נמצא מעבר לים".
דובי פריגר הוא אומן איפור שמתמחה באיפורי גוף ואפקטים. כיום הוא חי בארץ אחרי שנים בלונדון ומגיח לשם כדי להשתתף בפרוייקטים שונים. "נרשמתי ללימודי תואר ראשון בקולג' לאופנה של לונדון בהתמחות איפור תיאטרלי ואפקטים. כחלק מתוכנית הלימודים נשלחתי לעבוד על סטים של סרטים וסדרות טלוויזיה על מנת לצבור נסיון ובפועל נוצרו קשרי עבודה שחלקם נשארו לטווח ארוך. כך יצא שאיפרתי בסדרת הטלוויזיה The Way We Live Now (במאי: דייויד ייטס, 2001) של ה-BBC, ובסרט הקולנוע The Lost Prince (במאי: סטפן פוליאקוב, 2003). במהלך העבודה הכרתי מקרוב את תעשיית הקולנוע הבריטי, למדתי לעבוד בצוותים גדולים וצברתי מיומנויות רבות אחרות בעיקר בסגנונות הסטוריים ובתחום הפאנות והשיער. עבדתי בתיאטרון ה'קוקפיט' שם גם נדרשתי להרכיב ולהדריך צוות מאפרים, רובם חברי לספסל הלימודים, חברים איתם שמרתי על קשר וסידרנו אחד לשני עבודות בהתאם לצורך, מתוך הבנה שפרגון הדדי מועיל לכולם. כך למשל, התבקשתי על-ידי קולגה להחליפה בסט צילומים והגעתי לעבוד על הסרט 'עוגת שכבות' (במאי: מתיו וווהן, 2004) שם זכיתי לאפר את השחקן דניאל קרייג שלימים נבחר לשחק את ג'יימס בונד וללמוד מקרוב איך יוצרים אפקטים מורכבים מאנשי מקצוע ותיקים. גם לאופרה הלאומית האנגלית, ה- E.N.O, הגעתי דרך חברה ללימודים ועבדתי על הפקת ענק בצוות האיפור והשיער של האופרה. זו היתה חוויה שזכורה לי במיוחד מכיוון שהיו עשרות שחקנים שהחליפו דמויות, כך שלא יכולנו לנוח לרגע והיינו עסוקים מאחורי הקלעים במהלך כל ההצגה".
האם יש לך טיפים להצלחה בחו"ל?
דובי: כמו בכל תחום, ההצלחה תלויה בשלושה גורמים: תעוזה, מזל וכישרון. אני מאמין שמי שמעז, המזל כבר יגיע מעצמו. לגבי כישרון, נראה שאם אנחנו לא מוכשרים במשהו גם לא יהיה לנו עניין לעסוק בו, ואם בחרנו לעסוק ולאהוב תחום מסויים אז כנראה שיש לנו כישרון שניתן לפתח. מעבר לזה, רצוי מאד שיהיו קשרים בתעשייה מכיוון שהתחרות לא קלה ויש הרבה מאפרים מוכשרים. לא מזיק לגייס קצת חוצפה ישראלית, להפגין ביטחון ולשווק את עצמך. לא באגרסיביות, הבריטים לא מבינים את המנטליות הזו, אבל לא לחשוש לפנות לאנשי מקצוע ולשכנע אותם להפגש איתך ולהתרשם ממך.
גיורא שביט חי ועובד כיום בקנדה. "מצאתי את המצרך העיקרי שחיפשתי, כלומר שקט. חיים שקטים כמעט שגרתיים ללא דרמות מיותרות. חייתי המון שנים בישראל, למעשה רוב חיי הבוגרים, אולם התגעגעתי תמיד לחיים מנומסים, קורקטיים, מאורגנים, למקום בו משרדי הממשלה ומתן השירותים עובדים עבורך. מאחר ועברתי את גיל החמישים, והצלחתי בקנה מידה ישראלי במשך יותר משני עשורים, הגעתי למקום שאיני מרגיש צורך להוכיח לעצמי שום דבר. רציתי לעשות משהו שונה. עד היום איפרתי בארץ ובעולם, היה לי בית ספר, מפעל, ייבאתי וייצאתי מוצרים, לימדתי כ-15,000 תלמידים בארץ ועד כמה אלפים בחו"ל. החיים קצרים ועדיין לא עשיתי את מה שבאמת רציתי תמיד והוא להיות קרוב כמה שיותר לתחום הרפואה. אחרי שלושה חודשים כאן פנתה אלי חברה ותיקה ד"ר בקוס, מישהי שעומדת כמה עשורים בקצה ההצלחה בתחום חקר בדיקות אונקולוגיות והיא בעלת יותר מעשרה פטנטים, ושכנעה אותי ללכת על תחום חדש מבחינתי, והקמנו חברה ביו-טכנולוגית המבוססת על המחקרים הרבים שלה בתחום חקר התא, ובימים אלה סיימנו את הבדיקות הקליניות לחמישה מוצרים ראשונים בתחום הקוסמטיקה. בסיכומו של דבר, ההצלחה כאן גדולה, קודם כל בגלל המימדים, וזה בא לידי ביטוי כמובן בכמות המוצרים הנמכרים בסופו של דבר גם אם מדובר במוצרים יקרים כמו אלה שפיתחנו. המוצרים מבוססים על תהליכים טבעיים שמתרחשים בתא, כלומר יוצרים מניפולציה למרכיבי התא עצמם לייצר מרכיבים נדרשים כמו קולגן, אלסטין, שומנים, או פיגמנט לפי הצורך, או להפסיק לייצר חלק מהם על פי דרישה. יש מוצר להסרת שקיות מתחת לעיניים על ידי תוספת של אנזים מסוים שממיס את השומן; קרם להסרת כתמי גיל, לידה, שמש שלא על בסיס הידרוקינין או חומצות חיצוניות למיניהן; קרם לחות ליום וקרם לערב הגורם לתאים ליצר מחדש שומנים, אלסטין וקולגן; קרם להפסקת מחלת הוויטיליגו באופן מקומי ולהחזרה איטית של הפיגמנט וקרם נגד רוזיאה.
מבחינתי, חלום ההצלחה בחו"ל ובקנה מידה שלא היה מוכר לי קודם מרתק ומונע ממני לישון מרוב התרגשות. השוני הפעם הוא שאני יכול לקחת את הדברים לאט גם עקב הניסיון, הגיל והיכולת הכלכלית".
איזו מקצועיות נדרשת כדי לעבוד בחו"ל. האם נדרשת רמה אחרת מאשר בארץ?
שער מגזין. איפור: עינת דן
שחקני האופרה האנגלית. איפור: דובי פריגר
עינת: זו שאלה טובה מאוד. כשהגעתי למילאנו עם בוק מהארץ כולם פה אחד אמרו לי שרואים שיש לי יד טובה. אמנם רמת הצילומים שלי לא נראתה להם, אבל בכל זאת הם התלהבו ונתנו לי את הצ'אנס ואני מדברת על גדולי הצלמים במילאנו ובעולם.
אחרי שתי עבודות עם צלמים מפורסמים הבנתי שהסגנון הטכניקה, הלוק הכללי, הטקסטורה של המייק-אפ ומוצרי האיפור שבהם הם משתמשים מאוד שונה מהארץ. בסיס המייק-אפ מאוד טבעי ועם נגיעה קטנה שלו הוא מתפזר על כל הפנים. תמיד עובדים עם מברשות ותמיד צריך להיות מעודכנים בטרנדים החדשים. מהר מאוד שיניתי את סגנוןן האיפור ואת ליין המוצרים שעבדתי איתם. קניתי כל מגזין אופנה אפשרי וגלשתי שעות באינטרנט. בערך חודשיים מיום הגעתי ואחרי מספר עבודות קטנות עם צלמים גדולים כבר עשיתי את הקמפיין הראשון שלי שאני כל כך גאה בו ובטכניקת האיפור והסטייל שכל כך תואם למילאנו ולשאר בירות האופנה. אז התשובה היא כן. הסטייל מאוד שונה מהארץ.
גיורא: רמת האנשים ברמות בהם אני עוסק שונה לחלוטין ממה שמקובל בישראל. ברור שבישראל תחום הטכנולוגיה העילית והביוטכנולוגיה נמצאים כמעט בפסגת העולם, אולם בתחומים בהם אני עוסק התחום לא קיים. כיצרן איפור וקוסמטיקה ומהיכרותי העמוקה של התחום בישראל ובעיקר מבחינת האנשים העוסקים בו הרמה והרצינות שונה. בצפון אמריקה לוקחים כל דבר לעומק, הבדיקות טרם הוצאת מוצר קפדניות, ולא כתוצאה מה-FDA אלא כתוצאה מהאחריות בו לוקחת כל פירמה את מוצריה. הפרגון כאן הינו חלק מחיי היומיום. גם אם התחרות קשה וכולם רוצים להצליח ישנם שני מוטיבים לטובת צפון אמריקה: הגודל העצום והדרך בה אנשים מתבטאים. כאן מפרגנים למי שמצליח. על מנת להצליח כאן בתור 'זר' צריך לשלב את היזמות המיוחדת הקיימת בחלק לא מבוטל מהישראלים עם שמירת כללי המשחק המקומיים. כלומר להבין שקיצורי דרך לרוב לא יעזרו, לכבד את השני ולהיות מקורי ברעיון. ללכת על דברים מאוד מתוחכמים כי מוצרים או דברים פשוטים וזולים יש בשפע, מסין, יש כאן המון עזרה בכל התחומים מהרשויות, צריך רק לברר מה אפשר לקבל ולהבין שצריך לפעול לפי מה שכתוב. זה נשמע פשוט אולם לרוב הישראלים אין סבלנות ללכת לפי החוקים.
דובי: אחד ההבדלים הגדולים ביותר שגיליתי במהלך העבודה בארץ זה השוני הקיצוני ביחס למאפרים, הן מצד אנשי מקצוע והן מצד לקוחות. לצערי אני נתקל לעתים ביחס מזלזל כלפי מאפרים מצד אנשים ממקצועות קרובים כגון מעצבי שיער, צלמים או סטייליסטים הנוטים להתייחס למאפר כאל נותן שירות בלבד ולא כאל אמן המהווה שותף פעיל לתהליך היצירה. הדבר נובע מהעובדה שמאפרים רבים אינם מפגינים את האסרטיביות הדרושה במקצוע. אני זכיתי להצטרף כאסיסטנט למאפרת קרוליין נובל, זוכת שני פרסי BAFTA המקבילה הבריטית לאוסקר ופרסים יוקרתיים אחרים. מעבר לכשרון ולחשיבה מקורית היא הפגינה את האופן שעל מאפר מקצועי לעבוד: דעתן, צמוד לבמאי, ללא חשש להשמיע את קולו ולהוכיח שעל הצוות לקחת גם את דעותיו בחשבון. היא שימשה עבורי דוגמא ומופת לשאיפה לשלמות. הבעיה גדולה יותר כשמדובר בלקוחות הקטנים או הפרטיים: הנוהג הקבוע לדרוש הנחה, לעתים אחרי שהעבודה כבר הושלמה, הדחייה והאיחור בתשלומים או הנסיונות להתחמק מהתקשרות רשמית וחתימה על חוזה הם פועל יוצא של ריבוי מאפרות צעירות שעוסקות בתחום להנאתן, שלא לצורך הכנסה או כהכנסה צדדית בלבד, ובכך מוזילות את המקצוע ואת העוסקים בו. אחת הבעיות היא שמי שלא מעורב בתחום חושב שתעודת מאפר היא כמו רשיון נהיגה, ולא מצליח להבין מדוע מאפרת אחת גובה סכום מסויים עבור איפור לכלה ומאפרת אחרת גובה פי חמש ממנה. לקוחות רבים מעדיפים את הזול על פני האיכותי, כשבתעשייה בחו"ל לא מתפשרים על רמתו של המאפר. זה בא לידי ביטוי בציוד המובחר שעומד לרשותו, חופש הפעולה מחד ודרישות קפדניות מאידך – אלה הדברים שמאפשרים לו להפיק את המיטב מכשרונו.
איזו תשוקה מניעה את הגלגלים אל הפריצה בחו"ל?
עינת: משום מה תמיד הרגשתי בארץ שאני תקועה. מכיוון שאני מאפרת גם גוף ולא רק אופנה תמיד שמעתי בארץ את התגובה של 'עינת דן היא מאפרת גוף לא ביוטי ואופנה',
או משפט שאמר לי צלם שהסתכל בבוק שלי לפני כמה שנים: 'הרמה שלך יותר מידי גבוהה לארץ'. ידעתי שכדי להצליח לעבוד במגזינים, תצוגות וקמפיינים גדולים אצטרך לעבור לאחת מבירות האופנה הגדולות בעולם. החלטתי שאני צריכה להתחיל מאפס במקום בו מעריכים את הכישרון שלי ולוקחים את היצירתיות שלי באיפורי גוף למקום הנכון. הפריצה הגדולה שלי במילאנו היא מכיוון שאני מתמחה גם בביוטי גם באופנה וגם באיפורי גוף. זה מה שגרם לתעשייה במילאנו ובאירופה בכלל להעריך אותי כל-כך. במקרה שלי איפור הגוף משדרג לי את טכניקת איפור הביוטי והאופנה ולהפך.
האם החלום נראה במציאות אותו הדבר?
משה: צריך לקחת בחשבון שהמון תקלות טכניות יכולות לגרום לנפילה, וזה דברים שאי אפשר לצפות להם. יש נפילות שצריך לקחת בחשבון. הדרך לא קלה. כיצרן למכונות איפור לאיפור קבוע אני יכול לומר שכל מוצר שיש לו התעסקות עם תקנים ומשלוחים זה דבר מסובך, ואני מצדיע למי שבוחר להתעסק בתחום. אותי אף אחד לא הדריך ושילמתי מחיר כבד גם בכיס וגם בהרגשה, אבל במקרה שלי אני פשוט כזה – הולך בין הקוצים. תמיד לקחתי סיכונים. אני פשוט כזה בן-אדם. אם הייתי מתחיל מהתחלה הייתי משנה את כל הדרך. בחברות גדולות לכל מחלקה יש את המומחים שלה ועובדים שם בשלבים. אני עשיתי הכל לבד. היום הייתי עושה את זה אחרת. שוכר מומחים. מהנדסים. אולי בהחלה זה היה עולה לי יותר, אבל בהמשך זה היה חוסך לי כסף. עשיתי טעויות שעלו כסף. העצה הכי חשובה למי שרוצה לפרוץ לחו"ל היא להתייעץ עם מישהו שעשה את זה. ולכן, כתוצאה מהנסיון האישי שלי, היום אחד הדברים שאני רוצה לעשות היא לתת ייעוץ לאנשים שרוצים להתפתח, לא עם תמורה כספית, אלא באהבה.
עינת: אחרי הקמפין הראשון שלי למורלטו התווספו מספר רב של קמפיינים כמו וולנטינו, פנדי, אוקסוס, ג'אן מרקו וונטורי, רלף לורן ועוד ועבודות למגאזינים כמו ווג, ג'ויה, אין סטייל, טרוקו ובלזה, רייב ועוד רבים אחרים ועבודה עם צלמים מפורסמים. הסיפוק הוא בהחלט מטורף, וזה נותן תמיד את הדרייב לעוד ועוד, במיוחד שהצלמים בחו"ל כל כך נעימים ומדברים בגובה העיניים וזה שווה את הכל וגרם לי להתאהב במקצוע מחדש. שנתיים לאחר שהגעתי למילאנו כבר פתחתי ביחד עם שותף איטלקי את חברת האיפור שלי. הוצאתי ליין של מברשות עם שמי וליין של צבעי גוף ובנוסף החברה שלי פיתחה אפליקציה של בודי פיינטינג לאייפון. המוצרים הם למאפרים מקצועיים בלבד ואני משווקת אותם באינטרנט.
לגבי חלומות בעתיד תמיד יש. הייתי רוצה להוציא לאור ספרי איפור שלי. אולי לפתוח בית ספר שהוא גם סוג של בוטיק. משהו קטן מאוד איכותי ולא מסחרי. הרבה מאפרים מהעולם
פונים אלי בבקשה ללמוד אצלי אבל זה יקח עוד הרבה זמן. בינתיים אני מוזמנת להמון מקומות בעולם להעביר מאסטר קלאס לקהלים של עד 300 איש.
דובי: באופן טבעי החלומות תמיד יהיו ססגוניים וזוהרים יותר מהמציאות אבל המציאות יכולה להפתיע. לצד חלומות על תהילה כלל עולמית וזכיה בכל פרס אפשרי יש חלומות ריאליסטיים יותר. אני דווקא חלמתי בקטן, בתור התחלה. רציתי לעבוד בתיאטרון ולהסתפק בזה. שאיפתי היתה, ממש כמו לון צ'ייני בזמנו, להיות מאפר בתיאטרון שיקנה את תהילתו מעבודתו היחודית. אולם במרוצת השנים, כשהנסיון נצבר, ההכרויות עם השוק מתרחבות והקשרים מתהדקים. גם התיאבון להצלחה גדל כי נפתחות אפשרויות רבות יותר.
אז למה חזרת לארץ?
דובי: ההחלטה לחזור לארץ לא היתה פשוטה, והיתה תלויה במספר גורמים. ראשית היה את השיקול המשפחתי. בנוסף היה את השיקול המקצועי. למרבה האירוניה, על אף האפשרויות הרבות הקיימות בחו"ל דווקא בישראל מצאתי נישה פנויה לאמנות מהסוג בה אני עוסק. גיליתי לשמחתי שתחום האפקטים וציורי הגוף לא מפותח דיו ושיש מקום לאנשי מקצוע להכניס את הידע והטכנולוגיה לשוק המקומי. באנגליה, על אף ריבוי התיאטראות והפקות קולנועיות ואולי דווקא בגללם, יש תחרות קשה הרבה יותר. הרמה המקצועית גבוהה יותר ולכן מסובך יותר כמאפר מתחיל להשתלב בתעשייה.
האם ההצלחה היא בעיקר כלכלית?
משה: אין ספק שהחלום אינו מתמצה ב'לעשות כסף'. העמידה על במות הכינוסים המקצועיים הנחשבים בעולם, החוויה של המבטים המשתאים מצד הקהל המקצועי הגדול וכמובן המטופלות המאושרות מהתוצאות, יש בכל אלה מנות עצומות של סיפוק וחדוות עשייה.
עינת: ההצלחה היא בהחלט לא בעיקר כלכלית. אני לא חושבת שהצלחה בתחום האיפור נמדדת בכסף. אומן אמיתי לא מסתפק בכסף אלא בסיפוק אישי ביצירתיות ובהערכה רבה מהמאפרים והקולגות ברחבי העולם ועם כל זה עטוף בפרסום עולמי אז על אחת כמה וכמה.
אנשים מכל קצוות העולם פונים אלי לגבי לימוד, עבודות והפקות אופנה או איפור קמפיינים גדולים. העובדה שמכירים אותי ויודעים את שמי ורוצים לעבוד איתי שוב ,זו מבחינתי הצלחה ולאו דווקא הכסף. זה אולי מתאים לאנשי היי-טק, לא לאומן איפור.
האם יש לכם סיפור אישי מעניין ומרגש שקשור בעבודה?
דובי: באוגוסט 2002 הוזמנתי ליצור אפקטים של פציעות כתוצאה מתאונת דרכים לסרטון שנקרא WRECKT, שבו נראה זוג אוהבים צעירים מוטלים מתים בתוך רכב מרוסק. הבמאי הצעיר התעקש שהאיפור יהיה ריאליסטי ובאופן כללי היה קפדן מאד בדרישותיו לצוות ההפקה ובנוגע לעמידה בלוח הזמנים. רק עם סיום הפרוייקט גיליתי שהסרטון היה למעשה שחזור מדוייק של מקרה אמיתי והופק לזכרם של שניים מחבריו הטובים שנהרגו בתאונה. ההקרנה נערכה ביום השנה למותם.
במקרה אחר הוזמנתי ביחד עם צוות מאפרות לאפר ולשמח ילדים חולי סרטן שביקרו בלונדון במסגרת טיול ברחבי באירופה. כשהגעתי למקום הארוע גיליתי שמדובר בקבוצה מישראל, והילדים מצדם שמחו למצוא מולם מאפר דובר עברית. כך יכולתי להסביר למאפרות שהיו אתי איזה איפור מבקש כל ילד, ובעבודת צוות אינטנסיבית יצרנו סדרה של ציורי פנים וקישוטי גוף מרהיבים. ההתמקדות היתה דווקא על הראשים הקירחים שהם תמיד התאמצו להסתיר, אבל באותו אירוע הם הציגו לראווה קרקפות מצויירות בשלל דוגמאות: בנדנות של פיראטים, מוחות אנושיים, כדורי ספורט, כוכבי לכת, ביצה רכה שנשפכה וכן הלאה. תחושת הסיפוק היתה אדירה בארוע הזה והוא נחרט בזכרוני כמרגש במיוחד.
משה: לי יש סיפור מרגש על בחורה בשנות השלושים לחייה שחלתה בסרטן השד ונאלצה לעבור כריתה של שני שדיה. כשמונה שנים נאלצה על פי דבריה לחיות בתחושות תסכול, חוסר ביטחון ואובדן תחושת הנשיות שלה כשעמדה מול המראה, זאת למרות השחזור שעברה. היא הוזמנה אלינו לטיפול שהתבצע על ידי בקליניקה ותוצאות הטיפול שכללו הדמיית פיטמה תלת מימדית הותירו אותה ואותנו בוכים מהתרגשות בחדר הטיפולים.
חשוב כמובן לציין שטיפולים מסוג זה הינם נתינה מכל הלב של הצוות של חברת N.P.M ללא תמורה כספית.
עינת: יש הרבה אבל יש אחד אישי מאוד. לפני שנה הייתי כהרגלי בפסטיבל העולמי לאיפור גוף. באמצע סדנת עבודה גדולה נכנס בחור שגרם לי להחסיר פעימה ולהתבלבל. הוא סיפר שראה כתבות עלי ושגם הוא מאפר ותמיד שאף לפגוש אותי. מספר חודשים מאוחר יותר נפגשנו שוב במילאנו ומאז אנחנו ביחד. הוא הצוות הכי טוב שהיה לי אי פעם והוא מאפר מדהים. זו הפעם הראשונה שפגשתי בחור כל-כך דומה לי.
האם להיותך ישראלי יש השפעה על היחס כלפיך בעולם?
דובי: כשהתקבלתי ללימודים בלונדון נאמר לי שמעולם לא היה להם סטודנט ישראלי, בטח לא אחד ששירת כלוחם וקצין בצבא ולכן עוררתי סקרנות רבה. דבר אחד בטוח: בין אם זה בצילומים, בתצוגות אופנה או בהפקות תיאטרון, איש לא נשאר אדיש כשהוא מגלה שאני ישראלי, אבל לא בקטע עויין אלא להפך: זה תמיד יהיה בנימה מפרגנת ותומכת. לפעמים נקלעים לדיונים פוליטיים ואני נדרש להגן על התנהלות המדינה והצבא. בשיחות כאלו אני תמיד מנסה להסיט את הדיון ולהראות את הדברים הטובים שיש אצלנו.
משה: 'פורנוגרפיה היא ענין של גיאוגרפיה' וכך גם המנטאליות כמו גם הרמה, הן שונות תכלית שינוי ממדינה למדינה. החדשות הטובות הינן שבאופן גורף יש הערכה רבה לטכנולוגיה הישראלית בכלל ובתחום האסטתיקה, היופי והרפואה בפרט. גם לגבי הפרגון לרמת האומנות והביצוע אנו מופתעים לטובה, למעלה מהציפיות.
כדאי להירשם עכשיו, כאן למטה,לקבלת עדכונים ממגזין יופי!
זה קצר, ממצה, איכותי, חינם – אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם
