התאמת ה'טיפסים' בתהליך בניית הציפורניים הוא שלב חשוב ביותר. לפניכן טיפים מקצועיים שיעזרו לכן לצלוח בשלום את שלב הבחירה
אמי טאווס
סוגי ה'טיפסים' המוצעים היום בשוק המקצועי הוא רחב וגדול וכל זאת בכדי לעשות את הבחירה המושלמת והנכונה ולהימנע מתקלות שבדרך. כיצד עושים את זה נכון?
את תוספות הפלסטיק אשר משמשות רכיב עיקרי, אם לא החשוב ביותר בתהליך בניית הציפורניים, נשות המקצוע מכירות בשמן המקצועי 'טיפסים'. הם מוצעים במגוון רחב של סוגים, גוונים וצורות: ישרות, נשריות, שלמות, חתוכות לבנות, חלביות וכולם משמשים כבסיס דמוי ציפורן, המודבק לשטח הציפורן הטבעית ומהווה יסוד לבניית הציפורן ולהארכתה.
אז איך בעצם בוחרים אותן? האם בכלל צריך מגוון כל כך גדול של סוגי 'טיפסים' או בכלל אפשרי לבחור ולעבוד עם מבנה אחד ויחיד אשר ישמש את טכנאית הציפורניים עבור לקוחותיה במכון?
איך בוחרים?
קווים מנחים וברורים יעזרו לך בהתאמת ה'טיפס' הנכון למבנה הציפורן הטבעית של הלקוחה.
טיפסים בעלי קו חיבור מוארך מומלץ לציפורניים בעלות מבנה קצר וקטן. מבנים פגומים, כמו של כוססות לדוגמא, מצריכים אחיזה טובה יותר. טיפסים בעלי עיצוב קמור ונשרי יעניקו מראה מושלם על גבי משטחי ציפורניים קמורות, אלה בעלי כיפה גבוהה וקו חיבור קצר יותר של ה'טיפס' מוצמדים באופן אופטימאלי לציפורן שהמבנה שלה מלכתחילה קמור. שימוש ב'טיפסים' קמורים יתקבל יפה גם אצל אלה החושקות במבנה ציפורן נשרי ולבעלות מבנה ציפורן בעל צמיחה כלפי מעלה, סוג ה'טיפס' יסייע לצמיחה תקינה. מבנה ציפורניים בעל שטח הדבקה קצר, מומלץ תמיד על מנת למנוע שיוף יתר. 'טיפסים' נטולי שטח הדבקה, בעיקר כאלה המוצעים בצבע לבן אטום של מראה הפרנץ' הקלאסי נצמדים ל-1-2 מ"מ של הציפורן הטבעית, אך מחייב מבנה ציפורן כמעט מושלם, שאינו נפוץ במיוחד.
שלבי התאמת טיפסים
1. הכנת הציפורן הטבעית (הורדת קוטיקולה, עיצוב הציפורן הטבעית, הורדת ברק עם פצירה ידנית וחיטוי). ניתן לבחור בין 10 מספרים/גדלים של טיפסים ולהתאים לכל ציפורן: 1,2,3 הם לאגודלים. 4,5,6,7 הם לאצבעות האמצעיות ו-8,9,10 הם לציפורניים הקטנות לזרת. זכרי! חשוב לבחור כל אצבע בנפרד ולא להכליל ליד השנייה.
2. לכל טיפס יש קימור שונה לפי סוגו, חלקם קמורים יותר וחלקם קמורים פחות, חשוב להתאים את הקימור לציפורן הטבעית.
3. גם את צידי הטיפס יש להתאים באופן מושלם לציפורן הטבעית ללא לחיצה. במידה ואין גודל נכון ניתן לקחת טיפס גדול יותר ולשייף את הצדדים בשטח ההדבקה.
הבעיות הנפוצות ביותר בעת הדבקת הטיפסים אינן אחידות ובמשך השנים למדנו לזהות את הבעיות בגין אי התאמה של הטיפס למבנה הציפורן הטבעי. אחת התופעות החוזרות ונשנות היא הופעת סדקים לאורך הטיפס בעת הדבקתו. ב-70% מהמקרים הצמדת טיפס במבנה נשרי מדיי על משטח ציפורן שטוח יוצרת קימור של הטיפס ונוצרים סדקים קטנטנים על הטיפס עצמו. זה קורה בטיפסים שאינם גמישים דיים. חובה להתאים את הטיפסים בדיוק לצורתה ולקימורה של הציפורן הטבעית.
כמו –כן אי התאמה רוחבית של הטיפס לציפורן הטבעית עלולה ליצור הפרדה בין הציפורן לרקמה העורית אשר גורמת לציפורן להתרומם. תופעה זו נגרמת על ידי כיסי אוויר שבהם מצע הציפורן נפרד מהחלק הקרני של הציפורן ונקרא בשפה המקצועית: אוניקוליזיס
אז איך עושים את זה נכון?
• מורחים פס דק של דבק על הציפורן הטבעית (בקצה שלה) ופס דק של דבק בקצה שטח הדבקת הטיפס.
• על מנת להדביק באופן נכון יש לקרב את הטיפס לזווית של 45 מעלות לקצה בציפורן ובהדרגתיות להצמיד לציפורן. (חשוב לשים לב שלא נוצרות בועות בדבק בזמן ההצמדה)
• כעט הגיע שלב שיוף שטח ההדבקה – בעזרת פצירה 240/120 גריט משייפים בעדינות אך ורק את האזור המודבק 'קו התפר' עד שנעלם ולא רואים הבדל בין הטיפס והציפורן הטבעית.
• לבסוף מחטאים את הציפורן הטבעית בלבד (מבלי לגעת בציפורן המלאכותית) וניתן להתחיל לעבוד.
•
לא מומלץ לשייף את הטיפס בעזרת מכונה.
•
לא מומלץ להשתמש בממיס פלסטיק.
חשוב לזכור כי לאחר לחיצה עדינה על הטיפס אין לשנות את עוצמת הלחץ עליו. אם מסיבה כלשהי הטיפס לא נדבק מלחיצה אחת יש להחליפו בחדש, לחזור על הטיפול בציפורן הטבעית ועל תהליך ההדבקה.
תופעה מוכרת לא פחות היא הופעתן של בועות אוויר מתחת לאזור המגע. הסיבה העיקרית לכך – חוסר אחידות בעוצמת הלחץ במהלך ההדבקה.
איך להתגבר על בועות אוויר?
1. לנסות להזיז בתנועה עדינה את הטיפס המודבק ולחלץ את הבועות הכלואות.
2. במידה ומדובר בבועה קטנה ניתן לשייף עד לשחרור הבועה.
3. ריבוי בועות יש להחליף את הטיפס.
זה המקום להדגיש כי הדבקת טיפסים באופן נכון ומקצועי אינה גורמת לתופעות לוואי על שטח הציפורן (ירקת או שינוי צבע) ואין כל צורך לחשוש מכך.
אמי טאווס מנהלת מקצועית CND ישראל
תמונה: באדיבות CND
קראתם ונהניתם? פרגנו לנו בשיתוף או בלייק!