פסטיבל ציורי הגוף העולמי, המתקיים זו השנה ה-14, עמד הפעם בסימן התחדשות. דיווח מיוחד ליופי!
אמנים: דובי פריגר וסיל וורברק.
צילום: מוניק קרנדל
אמן: דובי פריגר.
צילום: ג'ף פגלר
צילום:
פיטר וובר
אוולינה יקובינו וברט וורסטאפן.
צילום: פיטר וובר
בראין וולף, מקום ראשון בתחרות ציור פנים. צילום: ג'ף פגלר
דובי פריגר עם הדוגמנית
סאשה ואן דר וואקן
אמן: דובי פריגר.
צילום: מייקל טברנרו
אמנים: דובי פריגר וסיל וורברק.
צילום: מוניק קרנדל
אמן: דובי פריגר.
צילום: איוו וינטרהק
דובי פריגר
לראשונה מאז נוסד והפך לפסטיבל ציורי הגוף הנחשב והחשוב ביותר בעולם, הועתק מיקומו של הארוע מסיבודן שבדרום אוסטריה לעיירה סמוכה ששמה נכתב Pörtschach אך מבוטא ע"י המקומיים: פרצ'ך.
במובנים רבים מזכירה פרצ'ך את סיבודן: רחוב חנויות ראשי, ריבוי אכסניות מלונות ומסעדות וכמובן אגם שקט ורחב ידיים ששוכן לדרומה, היוו תפאורה מצויינת ואטרקטיבית לאמנים ולמבקרים הרבים שפקדו את המקום לקראת הפסטיבל.
מיקומו החדש של הארוע, שמהווה שבירה של המסורת הקבועה מאז הפסטיבל הראשון ב-1998, שימש את המארגנים כמקור לנושא התחרות, כאמור: "רנסנס, לידה מחדש".
מתחם הפסטיבל
מתחם הפסטיבל היה שונה מזה של סיבודן. ממתחם רחב ידיים בסגנון וודסטוק מצאנו עצמנו במתחם מוארך וצר המחולק לשני קטעים – צפון ודרום, כשביניהם מחבר כביש ארוך שלצלוח אותו לוקח כ-7 דקות בהליכה. לא מעט בהתחשב בעובדה שדרך זו נגמעת לא מעט פעמים במהלך ימי הפסטיבל. בחלק הצפוני מוקמה הבמה המרכזית עם עמדת הדיג'יי והמסך הענק, ומולם ניצבו דוכני מזון ודוכני מכירת מוצרים של מבחר חברות איפור מכל העולם, והאוהל הענק המאכלס את הקהל שבא לחגוג. בחלק הדרומי פוזרו אוהלי המתמודדים בתוך חורשת עצים, חלקם ממש על שפת האגם, באווירה המשרה פסטורליות שלווה, המספקת את כל השקט וההשראה הדרושים לאמנים. באותו אזור מוקם אוהל השופטים ומאחוריו שטח הצילום המגודר, הכולל בימות עם מבחר רקעים שעליהם מציגות הדוגמניות את היצירות, פסלים המשמשים כאביזרים משלימים וכמובן האגם עצמו – הרקע המרהיב ביותר.
מגוון סדנאות
במהלך השבוע שלפני התחרות התקיימו סדנאות רבות ומגוונות העוסקות רובן ככולן בנושא ציורי פנים וגוף, בהדרכת האמנים המובילים בתחום. בסיבודן עמד לרשות המשתתפים בית הספר היסודי המקומי שניצב ריק עקב חופשת הקיץ, ועל כן שימש בסיס לסדנאות בכיתות השונות. בפרצ'ך התפזרו הסדנאות במבני ציבור שונים, מה שהקשה מעט על ההתמצאות. הסדנאות הועברו, כמו תמיד, ברמה גבוהה ובצורה מהנה. הנושאים נעו מאיפור אופנה וקישוטי פנים, דרך ציורי פנים בצבעי מים ואיירברש, אפקטים בסיליקון ופרוסטטיקה מלטקס מוקצף, וכלה בציורי גוף עם צבעים אולטרא-סגולים. בכל מקום הסתובבו הדוגמנים והדוגמניות עליהם נערכו ההדגמות והתרגולים, והשרו אווירה ססגונית וצבעונית ברחובות העיירה המנומנמת.
אירועים חברתיים
בכל ערב התקיים ארוע חברתי אחר מה שהבטיח שלא יהיה רגע אחד משעמם: המפגש השנתי בפאב הקבוע הועתק לפאב המקומי "לה פסיון", והאווירה היתה מחשמלת כתמיד. השמחה שבפגישה המחודשת עם חברים שכבר הפכו לחלק ממשפחת ציורי הגוף העולמית, שיחות ערות על ספלי בירה וכוסות יין בענייני הפסטיבל, הכרויות בין אמנים צלמים ודוגמניות והחלפת כרטיסי ביקור יצרו מפגשים חדשים ומחודשים מלאים בהתרגשות והתלהבות.
השקת הספר Body Art Fashion
בערב אחר התקיימה מסיבה לרגל השקת הספר המדובר "Body Art Fashion" של קרלה בי וואלאס, העוסק במגמה המתפתחת של שילוב אמנות ציורי הגוף בעולם האופנה ומציג תמונות מרהיבות של אמנים ידועים מכל העולם. הארוע נערך כמסיבת קוקטייל רבת משתתפים והאמנים המוצגים בספר זכו לכבוד ולהכרה וחילקו חתימות. תצוגת האופנה הססגונית שהתקיימה כהמשך להשקת הספר הציגה על הבמה את עבודותיהם של מיטב המאפרים מרחבי העולם במה שנראה כמופע חסר גבולות של דמיון, צבע, איבזור ותלבושות. ואולי זה מה שנתן את ההשראה לנושא של הגמר: הוט קוטור, אופנה עילית.
נשף המסכות
נשף המסכות הידוע, ה-Body Circus, שהתקיים בכל שנה בטירת "ברג סומרג", שעל ראש ההר המתנשא צפונית לסיבודן, נערך השנה במפעל נטוש. צינורות הפלדה שנמתחו לאורך הקירות והתקרה, מדרגות הברזל המרושתות והדוודים הכבדים המסורגים, היוו תחליף מחדש ומעניין לחומות האבן ומדרגות העץ של הטירה האפלה, והשרו אווירה תעשייתית-מכנית יותר מאשר גותית עתיקה. על הבמה המרכזית הופיעה דראגיסט בתחפושת ששילבה מוטיבים מעולם החיות, רקדניות חטובות בלבוש מינימלי פיזזו והלהיבו את הקהל, שהגיע מחופש ומאופר בשלל דמויות מושקעות, ומכונות העשן רק תרמו תרומה גדולה לכישוף.
שלושת ימי התחרות
במהלך שלושת ימי התחרות התמודדו האמנים במספר קטגוריות: ציורי גוף בספוגית ומכחול, איירברש ואפקטים מיוחדים. ציורי פנים ואפקטים בציורי פנים, ציורי גוף בצבעי אולטרא-סגול, תחרות חובבנים ותחרות עיטורי גוף. בנוסף הוענקו פרסים לדוגמנית הטובה ביותר ולהופעה הטובה ביותר, ומספר שבועות לאחר הפסטיבל יבחר צוות השופטים את הצילום הטוב ביותר.
את היצירה שלי ביססתי על התפוח המסמל לידה מחדש: הוא מסמל את התחלתה של השנה העברית, מסמל את הבינה לה זכו אדם וחוה בעקבות אכילתו, מסמל את ההכרה בכוח המשיכה של אייזק ניוטון, ובמיתולוגיות רבות, ביצירות אמנות ובאגדות ילדים הוא מסמל לעתים קרובות התחדשות ופריחה. הדוגמנית שלי, סאשה ואן דר וואקן מהולנד, שאותה הכרתי בפסטיבל שהתקיים בשנה שעברה, התחברה לרעיון שלי, ולא התנגדה לשאת על ראשה מיצג דמוי עץ תפוחים שאותו הכנתי מחוטי ברזל, עיסת נייר, תפוחי קלקר ועלי פלסטיק שהשתלבו בהרמוניה צבעונית עם הציור שעל גופה.
לאחר ההכרזה המשמחת שעלינו לשלב הגמר, עסקתי בהכנות אחרונות לנושא החדש: כאמור הוט קוטור, אופנה עילית, כשאני מבסס את עבודתי על המסכות הוונציאניות שנחשבו בעבר לפריטי אופנה ייחודיים.
לאחר חודשים רבים של הכנות, שלושה ימים של תחרויות ועשרות דוגמנים ודוגמניות בשלל צבעים שריתקו את קהל הצופים בהופעות מרהיבות על הבמה המרכזית, הוכרזו המנצחים לשנת 2011 בטקס מרשים ורב משתתפים. מופע הזיקוקין ששוגר מרפסודה האיר את שמי הלילה בשלל הבזקים צבעוניים שהשתקפו באגם השחור, והיוו את אות הפתיחה למסיבת סוף הפסטיבל.
באוהל ענק, שבצדו האחד מוקם בר משקאות ודיג'יי, התכנסו כל האמנים והדוגמניות, הצלמים ואנשי הצוות, וחגגו את שמחת הפסטיבל במלחמת צבע רוויות אלכוהול, צבעי גוף נוזליים, חיבוקים וצילומים קבוצתיים ססגוניים במיוחד. עד שעות הבוקר נמשכה החגיגה כשבסופה נפרדו כולם ועזבו איש איש לארץ מוצאו. עד לשנה הבאה.
דובי פריגר הוא מאפר מקצועי המתמחה באיפור גוף
