חשבתם שניתוחים פלסטיים וכירורגיה אסתטית הם טרנדים מודרניים,
של השנים האחרונות? טעות. קצת קשה להאמין, אבל מדובר בתופעה
שרווחת כבר אלפי שנים
ד"ר אריק זרצקי
בחיים המודרניים המראה החיצוני האישי מהווה אבן בוחן תמידית בכל סוג של מפגש. כולם הרי רוצים להרגיש ולהראות צעירים ויפים וחשוב יותר שלמים עם הופעתם החיצונית. ואכן, אין ספק כי שיפור במראה החיצוני משנה ומטיב מאוד עם התחושות הפנימיות, תורם לדימוי האישי ומחזק את הביטחון העצמי. המאה ה-20 הביאה עמה מגוון תמורות טכנולוגיות ומדעיות, המוצאות את מקומן, בתחומים רבים בחיינו, בין היתר, גם בתחום הרפואה הפלסטית-אסתטית אשר ללא ספק חלחלה לתודעת הציבור אשר אינו מהסס לפנות להליכים ופרוצדורות כירורגיות לצורך שינוי ושיפור המראה האסתטי.
ניתוחים פלסטיים כבר אלפי שנים
למרות התפתחותו המואצת של תחום הפלסטיקה בעשורים האחרונים ידוע כי ההיסטוריה של הניתוחים הפלסטיים היא בכלל בת אלפי שנים. מנתונים שנאספו וחלקם אף מוצגים במוזיאון מאטר (Mutter), בקולג' פילדלפיה לרפואה בפנסילבניה עולה כי תרבויות קדומות מאד גילו עניין ביופיו של גוף האדם, והדבר בא לידי ביטוי ביצירות אמנות, בספרות ובשירה מאותן התקופות. הכירורגיה הפלסטית הקדומה שימשה לשינוי הגוף בדרכים שבעיני בני זמננו אינן נקשרות עם יופי בשום אופן. מנהיגי השבטים הטרטרים של רוסיה המערבית, העריצו אפים בעלי פרופיל "ביזנטי" (הידוע בשמו העכשווי "אף רומאי"), ההולם את אידיאל היופי של ימינו. גישה דומה רווחה בקרב בני שבט המאיה של אמריקה המרכזית אשר העריכו עיניים פוזלות וחוטמים שטוחים ולכן קשרו פיסת עץ על אפי הילדים ולפני עיניהם תלו אבן. דוגמאות אלה ואחרות קשורות לראשיתו של ההליך הפלסטי באוריינטציה אסתטית. דוגמא נוספת וידועה היא אותו נוהג סיני עתיק היומין ("שאנזו") על פיו נהגו אזרחיה האמידים של ממלכת סונג לקשור את כפות הרגלים של הילדות. בעיני הסינים אישה בעלת כפות רגליים קטנות ומעודנות הייתה התגלמות אידאל היופי.
השיחזורים הראשונים בהיסטוריה
האזכורים הקדומים ביותר של הכירורגיה הפלסטית הם מהמאה השביעית לפני הספירה בהודו העתיקה, בכתבי ה-"סושרוטה סאמהיטה" שפרסם הרופא המנתח סושרוטה. ה"סושרוטה סאמהיטה" הינה מסה מורחבת העוסקת בכירורגיה ומתארת שיטות טיפול במחלות שונות, טכניקות ניתוחיות שונות, ופירוט של סוגי כלי ניתוח ועשבי מרפא שונים. התיעוד הראשון של ניתוח פלסטי לשחזור חלקי הפנים תואר באותם הכתבים. בעת ההיא מסתבר נהגו בהודו, להעניש פושעים שהתמרדו כנגד האמונה בשיווה וב-וישנו וכן נואפים, רוצחים וגנבים על-ידי כריתה של חלקי-גוף שונים, כמו האף, העפעפיים, האוזניים ואיברי-המין, בנוסף ניתנה לבעלים ואבות הזכות – ללא צורך בהוכחה מוחשית לכרות את אפה של האישה, אם זו נחשבה בלתי צנועה או בלתי נאמנה. הנשים המסכנות ואותם פושעים מורשעים נידונו לעונשים הכבדים והיו זקוקים לניתוחים פלסטיים בכדי שיוכלו להציג את פניהם בחברה, כמו כן וכפי שרק אפשר לדמיין, נשים וגברים רבים נענשו על לא עוול בכפם, ובמקרים אלה בהם הודו "המערכת המשפטית" והגבר בטעותם היה צורך לשפץ את האף הכרות- וזהו הניתוח המשחזר הראשון.
שיטת הענישה האלימה ותוצאותיה הולידה בעצם את צורך הרופאים ההודיים ללמוד לשחזר את האיברים שנכרתו (אוזן, אף) מרקמות של עור ממקום אחר (לחי,עכוז, מצח). גם המצרים הקדמונים נהגו להטיל מומים בעזרת מנתחים מיומנים שקטעו איברים מבלי לסכן את חיי הנאשמים, אותם מנתחים עצמם הוזמנו לעתים "לשפץ" אנשים שהוברר כי נענשו שלא בצדק. המידע ההודי והמצרי העצום בתחום הכירורגיה הפלסטית נשמר ועבר לאורך הדורות עד לשלהי המאה ה-18 ושימש נאמנה רופאים רבים במהלך ההיסטוריה כולה.
"פלסטיקוס" – לעצב, לפסל ולתת צורה
בתחילת המאה הראשונה לספירה הנוצרית, הגיעו ספנים יוונים שברחו מכבלי השלטון הרומאי להודו, שם הם למדו את שיטת הניתוחים הפלסטית של סושרוטה, ושל רופאי הצ'ולה המקומיים אשר פיתחו את שיטותיו הקדומות יותר של סושרוטה בערוב השנים. בשובם ליוון הואץ תהליך התפתחותו של תחום הרפואה הפלסטית, ואף הוענק לו מינוח רשמי. היוונים היו אלה אשר העניקו לכירורגיה הפלסטית את שמה. המילה היוונית "פלסטיקוס" שמשמעותה לעצב, לפסל ולתת צורה.
האנציקלופדיה הראשונה והאיסור לנתח
היה זה אוריבציוס (Oreibasius ) הסופר הרפואי מיוון, ורופאו האישי של קיסר רומא שאיגד לראשונה את המידע אודות תחום הכירורגיה הפלסטית. עבודותיו החשובות של אורביציוס נכתבו לפי בקשת הקיסר ובכתביו הוא מתבסס על כל הידע הרפואי שהיה ידוע עד תקופתו. אסופת כתוביו היא בעצם אנציקלופדיה רפואית בת 72 כרכים העוסקת בכירורגיה פלסטית בה מתוארים כללים רפואיים התקפים גם היום. חלקו הראשון של הלקסיקון הרפואי, אבד כולו ורק 25 ספרים מתוך 72 שרדו. אנקדוטה מעניינת היא סיפורו של הקיסר ג'וסטיניאן. ג'וסטיניאן השני אשר בנה את אחת הכנסיות היפות בעולם, איה סופיה, "כנסיית החכמה", הודח במאה השמינית מכיסאו על ידי מקטרגיו באופוזיציה. בכדי למנוע מהקיסר לשוב ולתבוע את הכתר, כרתו יריביו את אפו, אבל רופאיו של הקיסר, שנודע בשם "כרות-האף", הצליחו לשחזר את אפו, והוא אפילו הצליח לחזור לשלטון. מאוחר יותר במחציתה השנייה של המאה ה-15 קיים תיאור של רופא פרוסי בשם היינריך פון פולספונדט המתאר פרצדורה "ליצירת אף חדש לאדם שאיבד את אפו בשל נשיכת הכלבים שאכלו אותו" וזאת על ידי הסרת עור מחלקה האחורי של הזרוע ותפירתו במקום האף. ההליך המתואר בכתביו של פון פולספונדט שאב השראותיו מאותן עדויות הודיות קדומות יותר של המנתח ההודי סושרוטה. במהלך המאה ה-16 ועידן ימי הביניים הלך ודעך תחום הרפואה הפלסטית, בתקופה זאת לא העריכו במיוחד יופי פיזי, בייחוד אצל נשים, מסתבר כי בעת ההיא רווחה האמונה שהיופי ידחוף גברים, שמבחינות אחרות הם ייראי שמים אל בין זרועותיה של לילית (השטן), ושלטון הכנסייה הטיל איסור חמור על ביצוע ניתוחים פלסטיים רק בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 התעוררה שוב הרפואה הפלסטית לחיים.
מי הוא אבי הכירורגיה הפלסטית?
מקום של כבוד שמור בדפי ההיסטוריה לד"ר גספרה טליאקוזי מאיטליה. טליאקוזי פרסם בשנת 1594 מדריך שתיאר באופן שיטתי שיחזור אפים ואוזניים שנכרתו. והפך כה מפורסם עד כי העיר בולוניה הציבה פסל בדמותו אוחז בידו חוטם. טליאקוזי זכה לכינוי "אבי הכירורגיה הפלסטית". אך למרות פופולריותו של הרופא האירופאי, יש טענה כי תחייתה הגדולה של האסתטיקה הפלסטית מקורה דווקא בהודו.
הפריצה המשמעותית של הפלסטיקה החלה במהלך ביקורם של שני רופאים אנגליים בהודו, אשר נתקלו בפציעה של פיקאדור (נהג שוורים) שהובהל לניתוח. השניים נוכחו, לתדהמתם, בניתוח מוצלח בו שוחזר אפו הכרות של ההודי ועם שובם לאדמת בריטניה פנו ל- The Gentleman's Magazine הבריטי ופרסמו בו (בשנת 1794) מאמר מקיף אודות פלאי הניתוח לשחזור האף. בעקבות מאמר זה החלה באירופה התעניינות רבה באפשרויות הגלומות בענף הרפואי הזה וכמאה שנים מאוחר יותר החלו בעצם הופעתם של הניתוחים הפלסטיים הרשמיים בחברה המערבית.
חידושי ניתוחים במאתיים השנה האחרונות
בשנת 1827 ביצע רופא בשם ד"ר ג'ון פטר מטאאוור את הניתוח הפלסטי הראשון בארצות הברית בעזרת כלים שהוא פיתח בעצמו, ומשם הלך והתעצם תחום הפלסטיקה. בשנת 1845 ביצע ד"ר דיפנבך מגרמניה, בראשונה, ניתוח להקטנת אף גדול מידות וכעשר שנים מאוחר יותר ביצע ד"ר ג'וזפה מרטינו מנאפולי ניתוח של הקטנת אוזן גדולה מדי. ב-1881 ביצע ד"ר רוברט טלבוט אלי מניו-יורק את הניתוח הראשון של הצמדת אוזניים ואילו ניתוח הקטנת חזה בוצע לראשונה בצרפת ב-1898. שלוש שנים בלבד אחרי הניתוח הנ"ל, ביצע ד"ר צ'רני את הגדלת חזה הראשונה ובניתוח ההוא השתמשו בגידול שומני גדול אשר נלקח מגבה של האישה המושתלת, והשתילו אותו בתוך החזה שלה.
בשנת 1899 ניסה ד"ר גרסוני מאיטליה להגדיל חזה באמצעות מילוי פרפין. בעקבותיו ניסו רופאים אחרים להגדיל חזה על-ידי השתלת שעווה ושמן צמחי וכן בוצעו מספר ניסיונות להשתיל חזה מזכוכית או משנהב, אבל מראה החזה לא היה טבעי. בשנת 1963 הוצגו השתלים המודרניים, העשויים מעטפת סיליקון, ממולאת בסיליקון נוזלי ובשנת 1991 נאסר השימוש בשתלי סיליקון בארה"ב, בעקבות סיבוכים וקריעה של המעטפת. מאז מגדילים בארה"ב, חזה באמצעות שתלים ממולאים מי מלח ואילו בשאר העולם ממשיכים להגדיל חזה באמצעות סיליקון נוזלי.
ניתוחי מתיחת פנים
ניתוח מתיחת הפנים, מהניתוחים הפלסטיים הפופולאריים ביותר היום, הומצא בברלין על-ידי ד"ר יוג'ין הולנדר שניתח אצילה פולניה בשנת 1901. לניתוח זה נהוג לקרוא לפי הסלנג האמריקאי "פייסליפט" (FACELIFT ) תרגום ל- "הרמת פנים" ואילו המונח המקצועי לניתוח מתיחת פנים הוא ריטידקטומי rhytidectomy) שמשמעותו הרפואית היא הסרת קמטי עור מאזור הפנים (כולל הצוואר). הניתוחים הפלסטיים התרחבו מאד בעקבות בין שתי מלחמות העולם. מלחמת העולם הראשונה העמידה אתגר יוצא דופן לשירותי הרפואה הצבאיים והאזרחיים של המדינות המשתתפות. אמצעי לחימה חדישים בעלי יכולת הריגה ופציעה שלא נודעו כמותם עד אז בשילוב תנאי תברואה ירודים הביאו למעל 10 מליון מתים בסוף המלחמה וכמות גדולה פי כמה של פצועים. בעת המלחמה נדרשו בעלי מקצוע הרפואה והכירורגיה לטפל בפציעות כגון כוויות בדרגה גבוהה, פציעות שגרמו לשינויים אסתטיים בפנים, ופציעות אחרות שבהן המנתחים לא נתקלו בעבר אשר נגרמו בעיקר מכלי הנשק שנחשבו אז חדשים ולא מוכרים. במהלך המלחמה ובעיקר בתומה היה צורך גדול "לתקן" את פניהם של כל החיילים הפצועים הרבים. הצורך הגדול הוליד מקצוע רפואי חדש – המנתחים הפלסטיים. המידע הקיים לגבי הניתוחים לא כיסה את הידע הנדרש לטיפול בפגיעות אלו והמנתחים נאלצו לאלתר, לחקור ולמצוא פתרונות בעצמם. ההבנה שהגיעו אליה אז הייתה שמראה אסתטי הוא חלק חשוב בהחלמה של פצועי מלחמה. מהמחקרים והרישומים שנותרו מאותה תקופה לומדים המנתחים הפלסטיים המודרניים עד היום.
בעת ההיא התפרסמו עד מאד שלושה מנתחים שצברו ניסיון יקר ערך והבינו שהאתגר הכירורגי שמעמידים כלי הנשק המודרניים הינו טיפול בנפצעים מרובי פציעות ושעל הצבא ארה"ב להכין את אנשי הרפואה שלו לאתגר החדש הזה. השלושה: ג'ורג' וושינגטון קריל, ג'ורג' אמרסון ברואר ו- וויליאם דאראק, קיבלו מינוי של רב-סרן והתבקשו להקים בבית החולים שבו עבדו יחידה שכללה רופאים ,אחיות ואנשי צוות רפואי שיתפקדו כיחידת מילואים בזמן פקודה ויוכלו לעמוד באתגר הטיפול בנפגעים בשדה הקרב המודרני.
מלחמת העולם השנייה הגדילה אף יותר את הצורך במנתחים פלסטיים, והניתוחים הפלסטיים בצורתם המוכרת כיום החלו בשנות ה-60 . מאז התחום רק ממשיך להתפתח ולהתרחב".
התפתחות ניתוחי שאיבת השומן
ניתוח שאיבת השומן הראשון בוצע בשנת 1977 והיה בשעתו ניתוח טראומטי מאד הכרוך בהוצאה כספית נכבדת, מאז כידוע, מים רבים עברו בנהר ותחום הרפואה הפלסטית התקדם עד מאד ומציג טכניקות חדשות, גישות חדשות ובעלות נמוכה יחסית. מאז שנות התשעים של המאה ה-20, היחס אל הכירורגיה הפלסטית הוא כאל מיומנות רפואית לכל דבר. התפתחות הטכניקות הכירורגיות במהלך המאה האחרונה, וההכרה בזכותו של כל מי שרוצה לשנות את הופעתו החיצונית מבלי לחוש בושה או מבוכה היא הגרסא המודרנית של התשוקה הנצחית להראות במיטבנו.
התקדמותו המואצת של תחום הרפואה האסתטית, הביאה למגוון רחב של סוגי ניתוחים פלסטיים, כמעט בכל אברי הגוף האנושי והיום יכולים כל אחד ואחת לשפר, לתקן ובעיקר להגשים חלומות.
ד"ר אריק זרצקי הוא מומחה בכיר לכירורגיה פלסטית -אסתטית, משחזרת
ומיקרו כירורגיה מרשת המרכזים הרפואיים 'אמריקן לייזר'
תמונות: באדיבות 'אמריקן לייזר'
הירשם עכשיו לקבלת עדכונים ממגזין יופי!
קצר, ממצה, איכותי, חינם – אצלך במייל
דואר אלקטרוני
שם
