ד"ר אייל שפירא, מומחה בכירורגיה פלסטית
מטופלים רבים שואלים ומתעניינים בנושא צלקות. חלקם מתעניינים מכיוון שכבר יש להם צלקת, עקב חבלה או ניתוח שעברו, אחרים מתעניינים ושואלים כי הם עומדים לעבור ניתוח.
השאלה "דוקטור, תישאר צלקת?" או "דוקטור, תהיה צלקת?" מאוד נפוצה בתחום עבודתי ככירורג פלסטי.
הרשו לי לענות על שאלות אלו בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים. כן. כן, תהיה צלקת. בכל מקום בו יש או יהיה פצע, תהיה צלקת. יחד עם זאת, ועל אף עמדתי הגורפת, כולנו יודעים שיש צלקות ויש צלקות. ואפילו ישנם פצעים שמחלימים ללא צלקת כלל. כמובן שטענה זו אינה מדויקת ואני עומד מאחורי דבריי וטוען בתוקף שיש צלקת. כדי להבין את העניין הזה, עלינו לסטות לזמן קצר מנושא ההרצאה ולהבין מהו פצע, וכיצד הוא מחלים. כאשר ישנה פגיעה בשלמות של רקמה, מופעלות מספר מערכות שמפעילות ומניעות קדימה תהליך שאותו אנו מכנים "תהליך ריפוי פצע". בתהליך ישנן שלוש פאזות עיקריות, כשבכל אחת מהן ישנם מספר תהליכי משנה. התהליך הראשון נקרא השלב הדלקתי. בשלב הזה ישנן מערכות שאחראיות לעצירת דמם ותאי מערכת החיסון מנקים את הפצע מלכלוך, חיידקים, ותאי רקמה נמקיים ומתים. בשלב השני, שלב הגרעון, ישנם תהליכים של יצירת רקמת צלקת ראשונית, שעשירה בכלי דם וסיבי קולגן, המרכיב העיקרי של הצלקת. וכן, יצירת תנאים מתאימים המאפשרים לעור לצמוח ולסגור את הפצע, על ידי נדידה של תאי העור. בשלב השלישי, שלב העיצוב מחדש, הצלקת הצעירה עוברת תהליך של הבשלה והתחזקות. סך הזמן שלוקח לכל השלבים להשלים את תהליך ריפוי הפצע בכללותו אורך בין שנה לשנה וחצי, עד אשר אנו מגיעים למצב הסופי. ופה קבור הכלב, אין פצע שלא מחלים על ידי יצירה של צלקת. זו הביולוגיה.
אבל שלב ההבשלה, השלב השלישי, מנסה לשחזר את מרקם הרקמות והעור ככל שניתן, ואכן, במקרים מסוימים, הצלקת משתפרת ומשתבחת עד היעלמות. ההיעלמות, כמובן, היא למראית עין בלבד, שכן, אם ניקח ביופסיה מאזור החבלה, אפילו שנים לאחר החבלה המקורית, נראה תחת המיקרוסקופ, כי ישנה צלקת מתחת לפני השטח. ברוב המקרים, צלקות מחלימות היטב, גם אם הן לא נעלמות לגמרי. אך לעתים מופיעה צלקת שאיננה תקינה. ישנן שתי קבוצות של צלקות לא תקינות.
הראשונה, צלקת היפרטרופית אשר מאופיינת בצלקת מורמת, אדומה ונוקשה ומלווה בתחושת גרד. צלקת מסוג זה שומרת על תוואי החבלה והפצע המקוריים. הקבוצה השנייה, צלקות קלואידיות, מאופיינות גם הן במבנה מורם, נוקשה, אודם ותחושת גרד, אך נבדלות מהצלקות ההיפרטרופיות בכך שהן פורצות את גבולות הפצע המקורי, ולעתים, נראות כגידול שהולך וגדל והורס את הרקמות הבריאות והתקינות סביב הפצע המקורי. ישנן סיבות שונות להתפתחות לא תקינה של צלקות, ביניהן, זיהום הפצע, זמן החלמה ממושך, גופים זרים בפצע, המצב החיסוני של החולה, המיקום האנטומי של החבלה, וכמו כן, נטייה גנטית לפתח צלקות לא יפות או לא תקינות. הטיפול בצלקות בכלל ובצלקות קלואידיות בפרט, אינו פשוט ומאתגר. מגוון הטיפולים הקיים לטיפול בצלקות רחב, אך הצלקות שאינן תקינות ובעיקר הקלואידיות, קשות לטיפול ולעתים הטיפול יכול להחמיר דווקא את המצב. טיפולים שמרניים כוללים שימון הצלקת, מריחת ג'לים מבוססי סיליקון, חבישות עם יריעות סיליקון וחבישות לחץ, בעיקר במקרים של צלקות לאחר כוויות משמעותיות. בשלב הבא, ניתן להזריק סטרואידים לצלקת, עם או בלי שילוב של חבישה עם יריעת סיליקון וחבישת לחץ. בסוף הרשימה וכאופציה אחרונה,
ניתן לכרות את הצלקת, לתפור, ולעקוב אחרי ההחלמה ולקוות שנקבל תוצאה טובה יותר, דבר שקשה לעתים לצפות מראש, בעיקר כאשר מדובר בצלקות קלואידיות. צלקות אלו נוטות לחזור, לעתים בצורה גרועה יותר מהצלקת המקורית. ישנם טיפולים נוספים שיש להזכיר. טיפול בהקפאה, קריותרפיה, שיוף הצלקת על ידי לייזר מסוג פחמן דו חמצני, בדרך כלל, וכן, שילוב של טיפולים הלקוחים מעולם הגידולים. כגון, טיפולי קרינה ושימוש בחומרי כימותרפיה. כמובן, שטיפולים אלו ניתנים במינונים קטנים מאוד, ובצורה מקומית, שלא כמו בטיפולים בסרטן. לסיכום, יש מקום וכדאי להתייעץ עם רופא, בנוגע לצלקות מוקדם ככל האפשר, שכן, קל יותר לטפל ולהשפיע על מהלך ההחלמה וההתבגרות של הצלקת בחודשים הראשונים לאחר החבלה, ולנסות להשיג צלקת טובה ככל שניתן.
ועוד מילה לסיום: אל תחשפו את הצלקות לשמש ואל תשזפו אותן, בחודשים הראשונים לאחר החבלה. קרינת השמש יכולה לשנות את גוון הצלקת, דבר שיגרום לצלקת להיראות מרחוק גם אם היא החלימה היטב.
הפקת כתוביות: Almah.tv